לסיים את המו"מ בהקדם

 

מחר יגיע בנימין נתניהו למשכן הנשיא, ידווח לו על ההתקדמות במשא ומתן לכינון הממשלה ה־33, ושמעון פרס יעניק לו עוד 14 ימים לסיים את מלאכת המרכבה. אין ספק שיצליח במשימתו, ולא - ייערכו בחירות נוספות. שכן הממשלה הבאה כבר מרחפת מעל הכנסת ואינה מוקמת רק מפני שהפוליטיקאים אינם מצליחים להתגבר על חששות וחרדות ודאגות ותסריטי אימה שאין בהם ממש.

על המשא ומתן מעיבים מרכיבים שאינם ממין העניין (ראו "ישראל השבוע", עמ' 3-2). ברור שהליכוד לא יניח למציאות הפוליטית להידרדר עתה למערכת בחירות חדשה. הוא חושש מיאיר לפיד ומנפתלי בנט, אבל בפועל יש סיכוי כי יהיו נדבכים איתנים בממשלה, מפני שדווקא הם צריכים ממשלה מאריכת ימים כדי להציג את ההצלחות המיוחלות שלהם.

לפיד אינו מעוניין בנוכחות החרדים בממשלה? אבל בנט יהיה מי שירוויח מכך. לפיד יוכל לנופף לעיני בוחריו כי הרחיק את ש"ס מעטיני השלטון? אבל בנט ירשום לזכותו את כיבוש העמדות במוסדות הדת ברבנות הראשית ובקרב רבני הערים. הם לא יפרשו בעוד שנה וחצי. מי בליכוד שחושש מכך רואה צל הרים כהרים.

גם בניית הממשלה לרבדיה לא תיפסק. מייד לאחר היוודע תוצאות הבחירות הוצע כאן לאמץ את שיטת הרכבת הממשלה שהנהיג מנחם בגין ב־1977. הוא עשה כן בשלבים. כל מנהלי המשא ומתן סירבו.

 אתמול היה אפשר להבין כי מנהל המשא ומתן מטעם הליכוד, דוד שמרון, מתנהל בהסתמך על ההנחה כי הממשלה תוקם בשני שלבים - טקט־א' בלי ש"ס ויהדות התורה, וטקט־ב' שבו הן יצטרפו.

יסרבו? ינקמו בליכוד על נטישתם במדבר האופוזיציוני לכמה חודשים? לא דובים ולא יער. כשהם יהיו רעבים לקופה הציבורית תהיה נכונותם להצטרף לממשלה איתנה מתמיד. אולי גם תגביר את זרם החרדים המתגייסים לצה"ל.

נותר לסיים כמה ניסוחים מסורבלים. בנט ייטיב לעשות אם יניח לציפי לבני. היא מועמדת טבעית לשרת המשפטים, אלא אם כן מבקשים לפגוע בשלטון החוק, והיא ממילא לא תנהל את המשא ומתן המדיני על דעת עצמה. כך נהוג בממשלות המתנהלות באורח תקין. מה, אפוא, החשש מפניה? סתם גחמה.

צריך לאחל לנתניהו לסיים את המשא ומתן בעוד יומיים או שלושה. חבל על המתח העצבי הכרוך במתיחת החבל ליממה האחרונה. ממילא הקרב על כיסאות השרים יהיה מר כלענה למועמדים הנרגשים.

זו יכולה להיות ממשלה נבונה. כאשר כינס ג'ון פיצג'רלד קנדי את שריו לדיון ראשון, אמר כי זה הריכוז הגבוה ביותר של מוחות ואינטליגנציה בתולדות הבית הלבן, ואז גם סנט בהם: לבד מהיום שבו הסתובב פה תומאס ג'פרסון האגדי בגפו. לישראל אין ג'פרסון, אבל מאגר סביר של שרים בכוח.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו