החשש: חקירה מאוחרת לא תביא לצדק

היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין סוף סוף קיבל החלטה בשל לחץ תקשורתי כבד. אף שאומרים טוב מאוחר מאשר לעולם לא, יש חשש גדול מאוד שצדק כבר לא ייצא לנו מזה מאחר שצדק מאוחר הוא צדק לקוי מאוד.

טוב שיש תקשורת לוחמת, שבלעדיה לא היינו יודעים על עיוות הצדק, אבל מדוע צריך לחכות לתקשורת כדי לעשות את המינימום הנדרש ולעשות צדק בזמן?! כשמדובר בזמן, צריך להבין שמימד הזמן אצל ילדים בכלל, ואצל ילדים מוכים בפרט, הוא ממש קריטי. ילדים תולים תקוות רבות שאם הם יספרו את מה שעובר עליהם מישהו ישמע, יקשיב ויתגייס לפעול ולהגן עליהם. הקושי של ילד לספר על דברים בתוך המשפחה הוא עצום, וכגודל הקושי - כך גודל האכזבה כאשר ילד אוזר אומץ ומספר וכלום לא קורה.

החוק שקבע כי אין לחקור שופט, אלא לאחר קבלת רשות של יועץ המשפטי לממשלה, נועד אך ורק כדי למנוע מצבים שבהם בעלי דין ממורמרים ירצו להתנקם בשופט בגלל החלטותיו. ואולם החוק לא נועד בשום פנים ואופן להפלות לטובה או לתת הנחות לשופטים על פני כל אדם רגיל, בוודאי לא בעניינים שלא נוגעים למלאכתם כשופטים.

כעת קיים חשש גדול מאוד שהפעולה הכל כך מאוחרת תביא לכך שהצדק לא ייעשה, ושמימד הזמן ישמש עילה שלא לפתוח בהליכים ויוביל לסגירת התיק, כפי שקורה לא אחת עם משפטים או עם תלונות שהגיעו באיחור רב. אם אנחנו רוצים לזכות באמון של הילדים שלנו, אנחנו חייבים לפעול כמבוגרים באופן מיידי, הוגן וצודק; ולא, נשלה את הילדים שאנחנו מגינים עליהם בלי שלהמחאה הזו יש כיסוי.