משפחות צד''ל זקוקות לארכיון

מי מאיתנו לא זוכר כי לאחר נפילת חומת ברלין ופתיחת מזרח אירופה למבקרים, החלה נהירה של ישראלים לטיולי שורשים. מדובר על מי שספק אם אי פעם ידעו לאיית את שם הכפר שבו נולדה סבתם, שהיו נבוכים לו ביקשתם מהם לאתר על מפה את מסלול הבריחה של הוריהם ארצה.

מה להם ולזה? זה הדור שרוב בדיחותיו היו על "הפולנים", שכל שעשה היה להתבדל מן "הרומנים". והנה, לפתע מצאו עצמם "הצברים" עומדים בחום יולי־אוגוסט בתורים מיוזעים בשגרירויות פולין, אוקראינה או רומניה, מבקשים דרכון, טסים עד לאחרון הכפרים העזובים בקרפטים כדי לאתר את הרחוב שבו שאבה סבתם מים; מנסים לאתר כל מסמך המעיד על עברו של אבי סבם טרם הגיעו הבולשביקים שגירשוהו לגולאגים האכזריים.

וסביב כל זאת קמה - איך לא - תעשייה של משפטנים, תחקירנים, ארכיבאים ושלל "מאתרי עבר" ומייצרי זיכרון. אין טבעי מכך, כל אדם משתוקק מתישהו לדעת גם "מניין באתי" על מנת לשלב את עברו בדרך שאליה הוא הולך.

זה שנים אנו חוקרים את ניסיונות יצירת הזיכרון הקולקטיבי של קהילת צד"ל בישראל, קהילה שאת מחיקת תרומתה לביטחון ישראל, כך מצאנו, העלימו מעין הציבור מרגע שהחלו לקדם בפניו את קמפיין הנסיגה מדרום לבנון.

הנסיגה הושגה הודות לסדר יום תקשורתי שהעמיד במרכזו ארבע אימהות מאוד ספציפיות: יהודיות, ישראליות, שבניהן שירתו בצה"ל ושחזרו בסופה של הפעילות המבצעית לצד הדרומי של הגבול. את המקבילות להן - אימהות לבנוניות נוצריות, מרוניות, שיעיות, דרוזיות - שבניהן שירתו במוצבים לא ממוגנים, וחזרו בסוף היום לאזור שממזרח או ממערב למוצב, לא חשפו לקהל הישראלי. זאת למרות העובדה שהן, כמו עורכי אמצעי התקשורת, ידעו מה יהיה דין בניהן וכן דינן שלהן אם צה"ל ייסוג.

למען האמת - וגם זאת עלה ממחקרינו, מעצבי דעת הקהל בזירות התרבות והאקדמיה הסתייגו לא מעט מקהילת צד"ל וראו בה מי שלחמה בלבנון בגורם שגילם את התקווה הגדולה של השמאל - אש"ף - ואף זכרו לה גם את הטבח בסברה ושתילא, שבוצע על ידי המרונים. מבחינת מעצבי דעת הקהל, לוחמי צד"ל היו "האנשים של אריק שרון". מסיבות אלו ומסיבות רבות אחרות שמצאנו, לקהילת צד"ל לא נבנה עבר, ושום קבוצה באליטה הישראלית לא התכוונה להיות שם עבורה.

לבניהם ולבנותיהם של לוחמי צד"ל ייבנה אט־אט עתיד. הם משתלבים. אך מה שלא יתאפשר להם אם לא תינקט כאן ועכשיו יוזמה מהירה ונחושה, הוא בניית העבר. בניית הזיכרון. לא רק עבורם: החברה הישראלית כולה מחויבת להכיל בתודעתה את זכר הקהילה שכרכה את גורלה בגורלנו למען חזון משותף. חזון - שגם אם היה יפה לשעתו, נכון בעיתויו - הרי לשמו הוקרבו חללים, ואלה, ממש כך, ציוו חיים.

בשיתוף פעולה עם הדור הצעיר של משפחות צד"ל, בהובלת ג'ולי אבו אלעראג' ומרים יונס, ובהובלת מתנדבים מבית הספר לתקשורת מאוניברסיטת בר־אילן בראשות קארין מצקו, החלטנו לייסד את "ארכיון צד"ל", בשם שהענקנו לו - "המרכז לתיעוד ולשימור מורשת צבא דרום לבנון".

המרכז ייקח על עצמו לאסוף, לתעד, לרכז ולשמר את ההיסטוריה המוסדית והצבאית של צבא דרום לבנון (צד"ל) וכל הקשור בו, ולהנגיש את החומרים לקהילת המחקר הישראלית. לשם כך אנו מבקשים כי כל המחזיק במסמך, בפריט, בחפץ או בצילום, העשוי לטעמו להשתלב בארכיב זה, או המעוניין להעניק עדות על פעילותו בצבא דרום לבנון, יפנה אלינו לכתובת המייל של הארכיון:sla.archives.2000@gmail.com.



הקמתו של המרכז לתיעוד ולשימור של מורשת צבא דרום לבנון נועדה למנוע את מחיקתו של צבא דרום לבנון מהזיכרון הקולקטיבי ומהתודעה הציבורית בישראל, ואת דחיקתו מזירת המחקר האקדמי. אך, ומעל לכל, תכליתו היא להעניק להיסטוריה של צד"ל מקום ונוכחות ממוסדת במרחבי השיח הישראליים. באמצעות המרכז נקווה כי לדור הצעיר של קהילת צד"ל החיה בארץ אמצעי לשזור לא רק את עתידו, אלא גם את עברו, בחברה הישראלית.

פרופ' אודי לבל ואורטל עמר בר מלמדים בבית הספר לתקשורת, אוניברסיטת בר־אילן