זה לא הזמן להיות בררנים

שבועות אחדים לפני שייפתח חלון ההזדמנויות ההיסטורי, בימין הישראלי גוברים החששות. "אי אפשר לקבל את תוכנית טראמפ כמו שהיא. אני לא מקבל מדינה פלשתינית או מסירת שטחים, לא מקבל יישובים מבודדים בלב השטח או את העובדה שרוב שטחי יהודה ושומרון יהיו בידי הפלשתינים", אומר ח"כ גדעון סער (ליכוד). "כשתוכנית מסתיימת בהקמת מדינה פלשתינית, אני חושב שזה רכיב מוטעה שאיננו הולם את המציאות", אומר ח"כ צביקה האוזר (דרך ארץ). "אם התוצאה של ההסכם תהיה הקמת מדינת טרור ביהודה ושומרון, ותכלול יישובים מבודדים והקפאת בנייה, אנחנו מוכנים לוותר על הריבונות", אומר יו"ר מועצת יש"ע דוד אלחייני.

אכן, תוכנית השלום של הממשל האמריקני הנוכחי אינה מושלמת. תיאורטית ככל שתהיה, הנכונות להכיר במדינה פלשתינית בלב הארץ עם בירה בירושלים, קשה לעיכול. גם הקפאת התיישבות מוגבלת לארבע השנים היא "מילת צופן נוחה למי שמתכוון בעצם ל'חיסול'" (בנימין נתניהו, "מקום תחת השמש").

אך בררנות זו אינה במקומה. ישראל צריכה לאמץ את מתווה טראמפ, דווקא משום שכרגע כמעט אינו גובה ממנה מחירים.

לדברי השגריר פרידמן ל"ישראל היום", הממשלה אינה מחויבת לאמץ כעת את התוכנית על כל מרכיביה. מבחינת האמריקנים, די בשלב זה בהסכמת נתניהו למשא ומתן עם הפלשתינים על בסיס תוכנית טראמפ, ויהיה מקום למקצה שיפורים בהמשך. עד אז, למעט ההקפאה, חסרונות התוכנית תיאורטיים בעיקרם.

כך שהשאלה הבסיסית היא אם ישראל תהיה במצב טוב יותר עם התוכנית או בלעדיה, והתשובה היא ששלושת מרכיבי היסוד בתוכנית - עליונות ביטחונית מוחלטת של ישראל, התניות בלתי מציאותיות בפני כינון מדינה פלשתינית וריבונות מיידית על כשליש מהשטח - יעמידו אותה בעמדת זינוק משופרת בהרבה בכל תרחיש עתידי.

ומהם התרחישים? בעוד חצי שנה טראמפ עשוי להפסיד בבחירות. במקומו ייכנס לבית הלבן המועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן, מי שהתנגש חזיתית בישראל בשל קידום תוכנית בנייה ישראלית בשכונת רמת שלמה בירושלים, וכבר הביע התנגדות להחלת ריבונות.

בהנחה שביידן הוא הנשיא הבא - האם לא מוטב להתייצב בפניו כאשר שליש מיו"ש כבר בידינו? האם לא עדיף שנהיה מצוידים בתנאים הנשכניים של תוכנית טראמפ, כשידרוש הקמת מדינה פלשתינית?

נכון, ביידן עשוי לסגת מהבטחות טראמפ, ובכל זאת יש רציפות שלטונית מינימלית בין ממשלים. תכתיבים קשים לישראל הם דבר אחד. תכתיבים קשים שגם מפירים מחויבויות - הם עניין אחר, שגם ממשל דמוקרטי נוקשה ישקול פעמיים.

האפשרות האחרת היא ניצחון של טראמפ, ועוד ארבע שנות נשיאות. במקרה זה, הפלשתינים ימשיכו כנראה להחרים אותו ואותנו. או אז, בתום ארבע שנות המתנה שמחייבת התוכנית ולקראת סוף כהונת טראמפ, ישראל תוכל לתבוע את הרחבת ריבונותה ביו"ש מעבר ל־30 האחוזים שמוצעים לה כעת. האם לא כדאי להביא בחשבון גם את התרחיש הזה?

אכן, הכוס אינה מלאה. כך זה תמיד בחיים. אולם ממש כמו שדוד בן־גוריון הקים את מדינת ישראל אף שמפת תוכנית החלוקה היתה גרועה פי כמה, כך אנחנו מוכרחים כעת לאחוז את ההיסטוריה בקרניה ולהחיל ריבונות בכל מקום שאפשר ביו"ש.