סביב עגל הזהב

הפרשה שנקרא השבת בבתי הכנסת היא פרשת "כי תשא". פרשה זו משלימה את מערכת ציוויי מעשה המשכן, ומתארת את עלייתו של משה להר סיני להמשך קבלת התורה. נוסף על כך, נוציא ספר תורה נוסף ובו נקרא גם בפרשת "פרה", הלקוחה מספר במדבר פרק י"ט, ועוסקת בדיני טוהרת האנשים שנטמאו למת. בימים קדומים קריאה זו נועדה להזכיר כי אנו מתקרבים לחג הפסח, שבו עולים לבית המקדש בירושלים, על כן ראוי להיטהר.

במרכזה של הפרשה נמצא סיפור חטא העגל. משה עולה להר סיני כדי לקבל את התורה בשלמותה ומבקש מהעם להמתין לו 40 ימים. בתום התקופה מחכה העם למשה שיירד מן ההר, אך הוא מבושש להגיע, ומכיוון שבני ישראל אינם יודעים מה קרה לו, הם מבקשים מאהרן שיתערב ויעשה להם אלוהים במקומו כדי שינהיג אותם.

אהרן מציע להם לפרוק את נזמי הזהב שעליהם ועל נשותיהם, ואחרי שהוא מקבל כמות מספקת של זהב, הוא יוצר חריטה בדמות עגל של זהב. העם מריע מסביב וקורא "אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים". מייד לאחר מכן מציע אהרן לעם להמשיך את החגיגות בזבח גדול שייערך למחרת היום.

כאשר משה יורד מההר הוא מבקר את אהרן בחריפות. "מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה", הוא שואל. אהרן מנסה להצטדק ומתאר את חלקו בכך שהשליך את הזהב לאש בלבד, ואילו העגל יצא מעצמו. אבל הכתוב לא עושה הנחות לאהרן ואומר שהעם היה פרוע כי "פרעו אהרן".

וכך מסכם המקרא את סיפור העגל, "ויגוף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן". המעשים המיוחסים לאהרן קשים, שכן הוא מואשם בכך שעשה את העגל. עם זאת, האלוקים נוגף את העם ולא את אהרן, מה שמעורר תמיהה רבה. היינו מצפים שדווקא אהרן המנהיג הוא שיישא באחריות ויהיה הראשון לשלם את המחיר על מעשה העגל - אפילו בחייו.

ואכן בספר דברים (פרק ט') מסופר שמשה אומר כי אלוקים ביקש להשמיד את אהרן, אבל הוא ניצל בזכות תפילתו של משה. והנה, לא די שאינו נענש, אלא שלפי רבותינו הוא אפילו מתמנה לכהונה הגדולה במשכן בעקבות מעשיו בפרשת העגל. וכך נכתבו הדברים במדרש: "אמרו בשעה שירד משה מסיני וראה ישראל באותו מעשה (חטא העגל) הביט באהרן והיה מקיש עליו בקורנס, והוא לא נתכוין אלא לעכבם עד שירד משה, ומשה היה סבור שהיה אהרן שותף עמהן והיה בלבו עליו.

"א"ל הקדוש ברוך הוא משה יודע אני כוונתו של אהרן היאך היתה לטובה, כך בשעה שאמרו ישראל לאהרן (שמות, ל"ב) קום עשה לנו אלהים אמר להם פרקו נזמי הזהב אמר להם אני כהן אני אעשה אותו ומקריב לפניו, והוא לא נתעסק אלא לעכבן עד שיבא משה, א"ל הקדוש ברוך הוא אהרן יודע אני היאך היתה כוונתך חייך אין אני משליט על קרבנותיהן של בני אלא אתה".

* * *

העולה ממדרש זה הוא שמכיוון שאהרן התכוון לטובה, לא זו בלבד שלא נענש, אלא אף זכה להיות כהן גדול. מעשיו טעונים הסבר. האם היה זה פחד קהל שנפל עליו ולכן עשה את המעשה? מהמדרש נראה כי אהרן ידע שהעם חפץ לעשות דבר לא נכון, והבין כי לפניו שתי אפשרויות: לנטוש או להישאר עם העם בעת צרתו הקשה.

אהרן רוצה לעכב את העם מלעשות טעות. אין אפשרות לעכב אותו, אם לא ישתף פעולה עם רצונו, לפחות על פני השטח. המחיר שהוא משלם כבד מנשוא. משה ואולי גם חלקים רבים מבני העם חושדים בו שכוונתו רעה, שהוא חלק מפסטיבל העגל, אבל הקדוש ברוך הוא, קורא המחשבות, יודע להבחין בכוונותיו של האדם, ומזהה כי אהרן כוונתו לשמיים.

דווקא אהרן, שמוכן למסור את נפשו ושמו הטוב למען עם ישראל, הוא שייבחר לייצג את העם בבואו לבית המקדש. מי שמוכן לסכן את עצמו למען העם - ראוי להיות נציגו בקודש.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו