"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

העיניים נשואות לשופטים

,עודכן

פתיחת משפטו של ראש הממשלה נתניהו היא אירוע מכונן בתולדות המדינה. יחד עם המועקה שחשים רבים מן האזרחים על עצם הושבתו של ראש ממשלה על ספסל הנאשמים, ראויה לציון גבוה התופעה כי בישראל גם אנשי השררה כפופים לחוק ולמשפט.

התקדים של כליאתו של מי שהיה ראש הממשלה, אהוד אולמרט, כמעט שאינו משרת את התובנות הנובעות ממשפט נתניהו. הרי קיים שוני אדיר בין השניים, אולמרט ונתניהו. האחד, בין השאר, ירש תחילה את הכהונה עקב נפילתו למשכב של אריאל שרון. האחר חזר ונבחר פעמים אחדות על ידי כלל הציבור, ובדרך כלל ברוב גדול, משכנע. נתניהו ניצב גם על בימת העולם, לא כן אולמרט. הוא נשפט כמי שכבר סיים את כהונתו כראש ממשלת ישראל.

לא פחות מסקרנים מן הנאשם המכהן כראש ממשלה - יהיו העיניים נשואות לשלושת השופטים. מהיום, הם לא רק שופטיו של נתניהו, אלא במידה רבה הם גם יהיו נתונים בעצמם למשפט, משפט הציבור. כל הערה, כל מחווה, גדולה או קטנה, שיעשו מן הכס, תגרה את התקשורת לנפק מיליוני מילות פרשנות, עד כדי הסקת מסקנות, שטחיות ברובן.

אין ערוך למידה הגדושה הנדרשת של אומץ ליבם של השופטים אם יחליטו לזכות את נתניהו. כבר נאמר כי בקרב עמם הם יושבים. הם לא מנותקים באי נידח באוקיינוס, שקולות והדים לא יגיעו עדיו. הרי בתקשורת כבר קמו מי שהזדרזו ואיחלו לנתניהו כי בקרוב יחליף את מקום מגוריו: מבלפור למעשיהו, רמלה.

כמי שמייחל לזיכויו המלא של הנאשם, מנקרת בראשי מחשבה מטרידה: בעצם, האם נתניהו לא נשפט כבר? האם אינו מגיע הבוקר לאולם בית המשפט כמי שכבר הורשע? מה, עוד לא נגזר דינו? אלה הן שאלות רטוריות בלבד. הן תולדה של תופעת ההכפשה וההרשעה של נתניהו, על ידי חלק מן התקשורת, ולאורך שנים.

פרופ' רות גביזון, המשפטנית וכלת פרס ישראל, כבר העריכה בנחרצות בחשבון הפייסבוק שלה: "אני חוששת שאכן אין לנתניהו סיכוי לקבל משפט צדק. היה יותר מדי משפט עיתונות. אני הייתי מאוד שמחה אם אפשר היה למצוא מסלול שיסלק את התביעות הפליליות. אבל זה בהחלט לא פשוט". איזו הערכה פסימית! אמירתה זו של פרופ' גביזון לא זכתה, כמובן, לפומבי רב באמצעי התקשורת.

כל זה קורה בימים שבהם מערכת המשפט איננה נהנית מאמון גורף של כלל הציבור, אלא חלקו בלבד. אם יש צורך, שומה על שופטיו של נתניהו לשנן את מילותיו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט אהרן ברק. כך כתב על השפיטה בעמוד 51 בספרו "שופט בחברה דמוקרטית": "אמון הציבור אין פירושו הצורך להבטיח פופולריות, אמון הציבור אין משמעותו נטייה אחר רוחות הנוהגות בציבור. אמון הציבור מובנו אינו הכרעה לפי משאלי דעת קהל... אמון הציבור משמעו פסיקה על פי החוק ועל פי מצפונו של השופט, תהא עמדתו של הציבור לגוף הפסק אשר תהא".

עצה: שומה על שלושת שופטיו של נתניהו לעטות על פניהם מסיכות. זאת כדי שהן יסננו לנשימותיהם במהלך הדיונים את האוויר הצח, הטהור, וידחו את האוויר הרעיל שאפף את דרכו של נתניהו לבית המשפט.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יעקב אחימאיר

עיתונאי במשך כל ימי חייו, שדר רדיו וטלוויזיה בשידור הציבורי. שליח רשות השידור הראשון לוושינגטון ("בתחילת שנת 2020 פוטרתי מתאגיד השידור בלי שנמסר לי הנימוק לכך"). "משלב בטוריי זיכרונות ומסקנות מן העבר. מעולם הרהרתי בשינוי משלח ידי - עיתונות. וזאת אף שלא תמיד איכות העיתונות אצלנו ראויה וחפה מחסרונות".

כדאילהכיר