איראן: העולם מפתח אדישות

השיחות בין איראן למעצמות בנושא הגרעין הסתיימו אתמול בעיר אלמטי שבקזחסטן בנקודה שבה הן החלו. בעצם, לא נרשמה כל התקדמות מאז חודשו השיחות בין חמש החברות במועצת הביטחון וגרמניה לבין איראן באוקטובר 2009 בז'נבה. בינתיים זה נראה יותר כמו "איראן טורס" - שיחות המאפשרות לנושאים ונותנים לבקר בערים שונות בעולם (ז'נבה, איסטנבול, מוסקבה, בגדד, אלמטי) במקום באמת לשים סוף למירוץ המטורף לקראת פצצה.

ב־18 במארס צפוי מפגש נוסף של משלחות טכניות באיסטנבול וב־5 באפריל ישובו כל המשלחות לאלמטי. בימי הביניים היתה העיר הקזחית נקודה חשובה בדרך המשי. ב־2013 היא הפכה לנקודה מאוד לא חשובה בעצירת הגרעין האיראני.

ההישג הגדול ביותר של השיחות, על פי דיפלומטים זרים, הוא ההצעה של המעצמות להגמיש את הסנקציות תמורת צעדים בוני אמון של האיראנים. זה נראה הזוי. ערב השיחות בקזחסטן נחשפו שתי עובדות מדאיגות: איראן משדרגת את הצנטריפוגות שלה בנתאנז (לפי דו"ח סבא"א), ואילו ב"דיילי טלגרף" דווח כי היא מפתחת דרך נוספת להגיע לנשק גרעיני, לאחר שצילומי לוויין הראו לראשונה כי באתר באראק אפשר להפיק פלוטוניום לפצצה.

הדרשה האחרונה של האפיפיור אתמול הסעירה את הרשת הרבה יותר מאשר השיחות באלמטי. אף אחד לא באמת האמין שמשהו יזוז שם. הצדדים מדברים, אך על איראן לא מרחף היום כל איום לפעולה צבאית. גם העובדה שהסנאט אישר שלשום את מינויו של צ'אק הייגל לתפקיד מזכיר ההגנה לא ריגשה כנראה אף אחד בטהרן.

דרישת המערב היא שאיראן תפסיק להעשיר אורניום לרמה של 20 אחוזים ושתוציא מהמדינה את מאגרי האורניום שלה. בדיוק אותה דרישה הועברה לאיראנים בז'נבה 2009. האיראנים ממשיכים לטעון שיש להם הזכות להעשיר אורניום, וכי הנושא כלל לא נתון למשא ומתן. אז על מה מדברים בפגישות האלה בדיוק?

באלמטי העלו המעצמות בפני איראן הצעה קוסמת, כך הם חשבו. איראן תוכל לשוב לסחור בזהב עם הקהילייה הבינלאומית, נוסף על ההקלות באמברגו הנפט ועל הפעילות הבנקאית. העולם כנראה לא מבין שעבור האייתוללות אורניום מועשר שווה כיום הרבה יותר מזהב. איראן, אגב, השיבה בשלילה להצעות.

האיראנים תמיד היו מוכשרים בניהול מו"מ, עוד בימי פרס העתיקה. צריך להודות כי העולם עוזר להם. קחו, לדוגמה, את סגן שר החוץ הרוסי, סרגיי ריבקוב, שעמד בראש המשלחת הרוסית. הוא מתנגד להגמשת הסנקציות עד אשר איראן תוכיח שתוכנית הגרעין שלה אינה למטרות צבאיות, אולם מצד אחר הוא גם נגד הקשחת הסנקציות. ריבקוב אף הסביר כי איראן לא הצליחה עדיין להוכיח לעולם שפרויקט הגרעין שלה הוא לא למטרות צבאיות, אך מנגד אין גם הוכחות חותכות כי פרויקט הגרעין האיראני הוא אכן כזה.

השיחות האלה כבר הופכות למגוחכות. האיראנים מכתיבים את הקצב. באלמטי נועדו האיראנים גם לפגישות בילטראליות עם המשלחות מרוסיה (כמו תמיד), מבריטניה ומגרמניה. הפעם היחידה שבה הם ישבו פנים מול פנים עם האמריקנים היתה בז'נבה, וגם זה לא מעודד במיוחד. ה"הישג" היחיד בשיחות בקזחסטן היה שלא נרשם פיצוץ. ולמה שיהיה פיצוץ? הכל מתרחש בדיוק על פי האינטרס האיראני. מדברים, מדברים, מדברים.

הדבר המדהים בסיפור הזה הוא שהמעצמות הגיעו ללא הרבה ציפיות. עד הבחירות ביוני באיראן, כך מבינים כולם, טהרן לא יכולה לגלות גמישות מסיבות אלקטורליות. הרעיון הוא שלא יהיה ואקום, כדי להשאיר את הדלת תמיד פתוחה. מבחינת האיראנים, תוכנית הגרעין היא גם תעודת ביטוח לשרידות המשטר. אז מה הפלא שאיראן אומרת לא למעצמות ולא לסבא"א?

בקצב הזה נתעורר בוקר אחד בדיוק כמו שהתעוררנו עם הפצצה הפקיסטנית או הצפון־קוריאנית. ואז, על מה נדבר? על האתרים היפים באלמטי?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו