קורונה: מחלת העניים והנשים

בשעת שפל, אפשר לראות את מה שמנסים להסתיר בזמן גאות. בואו נפסיק להגיד שהקורונה מכה בכולם באופן שווה. בדיוק להפך. יש עשירים ובריאים ויש עניים וחולים. והמגיפה מחריפה את המצב.

בניתוח עדכני של עומר לובטון מסיעת "צדק חברתי" בהסתדרות, ניתן לראות היטב את המגמה: בישראל מחולקות הרשויות לאשכולות, מ־1 עד 10; מהעניות ביותר לעשירות ביותר. מהנתונים הרשמיים של משרד הבריאות ניתן ללמוד שיותר מ־60 אחוזים מהחולים, קרוב לשני שלישים, הם ישראלים באשכולות 1 ו־2, העניים ביותר. לעומת זאת, בשיעור הבדיקות מככבים דווקא העשירונים העליונים. קרוב לשליש מהבדיקות נערכו לאשכולות 7 ו־8.

מה מסביר את הפערים העצומים הללו? מי שלא מכירים את הבריאות בישראל ביומיום, יכולים להיות מופתעים. אבל הנתונים מראים שאנחנו, תושבי הנגב ופריפריות הצפון, חיים בממוצע 4 שנים פחות מתושבי המרכז. הסיבה? תשתיות בריאות גרועות בהרבה באזורי האשכולות הנמוכים.

מה עוד? צפיפות ודוחק בבתים של ישראלים החיים בעוני. פחות נגישות ופחות אמון ברשויות. ונקודה חשובה: העובדים החיוניים, במידה רבה, הם העובדים המוחלשים ביותר. הקופאיות. הפקחים. מנקי הרחובות. עובדות השירותים. צוות רפואי מסייע. רובם עובדים עניים וחיוניים, החשופים בהרבה להדבקה. והעשירים והבריאים? יותר קשרים. יותר נגישות טכנולוגית. יותר אפשרות לבידוד. יותר אפשרות להגיע לחניוני "היבדק וסע".

זה צד אחד של משבר הקורונה. הצד השני הוא הצד הכלכלי. שיא היסטורי של כמיליון דורשי עבודה. מי הם המובטלים החדשים? בעיקר נשים ועובדים מוחלשים. מנתוני הביטוח הלאומי מתברר ש־535 אלף נשים איבדו את מקום עבודתן, לעומת 416 אלף גברים. המובטלים החדשים מרוויחים כשליש פחות מהשכר הממוצע במשק. העובדות החלשות ביותר סופגות את מחיר הקורונה. השבע, כרגיל, לא מבין את הרעב.

יש אמת בעולם. והאמת הנחשפת מנתוני הבריאות והכלכלה, יכולה להסביר את התגובה הממשלתית האיטית לפגעי הקורונה. רשת הביטחון הניתנת למפוטרים וליוצאים לחל"ת, היא הרשת המחוררת במערב: הם יהיו זכאים, בדרך כלל, לכחצי משכרם, למשך 3 חודשים. את הזעקה כבר ניתן לראות ברחובות. ומה לגבי העניים? עליהם, כרגיל, דילגה לגמרי התוכנית הממשלתית. מקבלי הבטחת הכנסה והשלמת הכנסה, נשים עובדות המקבלות מזונות מביטוח לאומי, בעלי מוגבלויות שממתינים לתוספת לקצבת הנכות הבסיסית, שהובטחה בחקיקה (!) ב־1 בינואר. כולם עומדים מול שוקת שבורה ומול ממשלה שמתעלמת מהחוק.

והנה בשורה אחרונה לעניים ולחולים ביותר: ממשלת ישראל, שמ־2015 שותפה במיזם לאומי לביטחון תזונתי, המעביר 500 שקלים בחודש ל־11 אלף המשפחות הרעבות ביותר בישראל, שוב מתנערת ממנו. הכסף למיזם נגמר בסוף החודש. ואנחנו, שהתעקשנו מול משרדי הרווחה והאוצר להבטיח את המשך התקצוב בתחילת השנה, נצא שוב למאבק.

עדיף להיות עשיר ובריא מעני וחולה. כולנו יודעים את זה. התפקיד של מדינה יהודית ודמוקרטית, הוא לרומם את העניים והחולים, ולאפשר להם שוויון הזדמנויות. "אלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו", נאמר בפרקי אבות. הגיעה עת תיקון.

אבי דבוש הוא מנכ"ל רבנים לזכויות אדם, וחבר מנהיגות תנועת הפריפריות