ילד שלי, סליחה שלא נהיה לצד הקבר שלך

קובי, ילד יפה שלי, סליחה. סליחה, שלא נהיה שם לצד הקבר, כמו בכל שנה.

23 שנה שאני פוקד את הקבר שלך ביום הזיכרון. ביני לבינך אתה יודע שאני לא באמת מחכה ליום הזיכרון כדי לזכור אותך - אתה שם תמיד.

אבל בכל זאת, יש משהו מיוחד ביום הזיכרון. אנחנו שם כולנו, הורים שכולים, אלמנות, יתומים, אחים וחברים לנשק.

נפגשים בהר באותו היום, באותה שעה, במין ריטואל כזה שמזכיר לנו בעבור מי ומה נפלתם.

תתפלא קובי, אך משנה לשנה אני מחכה ליום הלאומי הזה יותר ויותר. מחכה בעיקר לחיבוק של העם, לזרועות החמות של שבט אחים ואחיות. עם ללא מחיצות, ללא הפרדות, ללא פלגנות.

עם זאת, השנה, לא תאמין קובי, ישנה מגיפה מוזרה שמשתוללת בעולם. אויב בלתי נראה, קורונה שמו. נגיף אלים חסר רחמים. לצערי, הוא מבקש לפגוע בעיקר בחלשים, בדגש על הקשישים. אני יודע כמה אהבת את סבא וסבתא, כמה דאגתם להם. אז תדע שהשנה קיבלנו החלטה כואבת ולא פשוטה לדאוג להם יותר מבעבר. החלטה לא קלה שמייסרת אותי גם בעת כתיבת שורות אלה.

קובי, ביום הזיכרון הקרוב לא נעלה לבתי העלמין, לא נפקוד את הקברים, לא נניח אבן, לא נספר לך מי התחתן, מי הביא עוד ילד, מי סיים תואר ומי מהאחיינים שלך התחיל כבר ללכת ולקרוא. זה ירגיש לך קצת אחרת, אבל אל תחשוש, אתה לא מבין איך העולם השתנה מאז שהלכת לפני 23 שנה. לא תאמין אבל יש דרכים רבות לזכור ולהיפגש - דרכים וירוטאליות, זום, FaceTime, ומי יודע מה ימציאו עד שאסיים את הטור הזה. אבל שתדע, אנחנו נהיה שם בהמונים. נהיה שם במרפסות, נצדיע לכם, נכתוב ברשתות החברתיות, לא נפקיר את הזיכרון. ברוחנו אנחנו תמיד שם איתכם, הבנים הנפלאים שלנו. אנחנו המשפחות השכולות, החברים עם ישראל כולו אוהבים ומחבקים אתכם. הבטחנו לעצמנו להיות בשנה הבאה בחיים, כדי להיות שם אתכם ב־2021.

אני מקווה שתבין אותי, מקווה שכל החברים הנפלאים, האמיצים, הנחושים, יקבלו זאת בהבנה. אני סומך עליך שתדע להסביר זאת להם. בי נשבעתי בשנה הבאה אנחנו נהיה שם, כולם.

השנה אני משיא משואה בערב יום העצמאות. כן, זה הרבה בזכותך. מותך זיכה אותי ואת משפחת השכול כולה בכבוד הזה. גם חבר הילדות שלך עידן רייכל, שהפך להיות אמן מצליח ומקרב לבבות, ישיא משואה.

קובי, אין יותר ראויים מכם לכבוד הזה. כבוד ששמור לך ולעוד 23,815 שבשמם ולמענם אני אעלה להר הרצל ואומר את המילים "ולתפארת מדינת ישראל", מדינה שלחמת למענה, כי במותכם ציוויתם לנו חיים.

אוהב, אבא.

אלי בן שם הוא יו"ר יד לבנים