לשתף את הכנסת בצעדי הטיפול בקורונה

דרך קבלת ההחלטות בממשלה במסגרת המאבק בקורונה הפך לריטואל מטריד: ראש הממשלה והצוותים המקצועיים במל"ל ובמשרדי הבריאות והאוצר מקיימים דיונים פנימיים, מגבשים תוכנית, מדליפים משהו לתקשורת, ומכנסים מסיבת עיתונאים. רק אחר כך מתכנסת ישיבת ממשלה לילית, שבה לרוב מאושרים הצעדים השונים במסגרת תקנות שעת חירום המוצאות מכוח חוק יסוד: הממשלה.

מרבית הביקורת על דפוס עבודה זה מתמקדת בהפיכת שרי הממשלה למעין חותמת גומי להחלטות שכבר נתקבלו ופורסמו. פחות תשומת לב הופנתה לכך שמהלכים אלה, הכוללים הגבלות חסרות תקדים על הציבור ועל המשק - נעשים גם ללא כל מעורבות של הכנסת. דרך קבלת ההחלטות הזו אינה תקינה במדינה דמוקרטית, וגם אינה חוקית. תקנות שעת חירום הן עניין רציני; מדובר בכלי משפטי דרקוני, קיצוני ופוגעני, אשר במסגרתו יכולה הממשלה לקבוע כל הסדר מבלי שנדון ואושר ברשות המחוקקת.

היעדרותה של הכנסת היא לא רק כשל מרכזי בתהליך; התנהלות הממשלה גם מנוגדת לדין. בג"ץ קבע בעבר כי תיקון תקנות שעת חירום הוא עניין חמור, משום שתקנות אלה - שהן בגדר של חקיקה שנעשית רק על ידי הממשלה - כוחן יפה לשנות כל חוק ולקבוע כל הסדר. כוח זה של הממשלה פוגע אפוא בשני עקרונות בסיסיים של משטר דמוקרטי: עקרון הפרדת הרשויות ועקרון שלטון החוק. מכאן הכלל שנקבע בבג"ץ - וכובד עד משבר הקורונה - ששימוש בתקנות שעת חירום יהיה רק במקרי קיצון שבהם אי אפשר לפנות לכנסת ודרכי החקיקה נחסמו.

טענות הממשלה במקרי עבר, כי לנוכח דחיפות הנושאים וסד הזמנים לא היתה בידה אפשרות מעשית לפנות לחקיקה בכנסת, נתקלה בהתנגדות מצד בג"ץ. זה קבע כי עדיפים הליכי חקיקה מזורזים מאוד בכנסת מאשר הליכי חקיקה מזורזים על ידי רשות שאינה אמורה לחוקק חוקים - הממשלה. יש בהיסטוריה דוגמאות רבות להליכי חקיקה זריזים שהתרחשו בכנסת. הדוגמה הידועה היא זו של חוק רמת הגולן (1981), שנועד להחיל את ריבונות המדינה על רמת הגולן. חוק זה נתקבל בכנסת בתוך יום אחד בלבד!

ברצות הממשלה והכנסת, אפשר שהצעת חוק תהפוך לחוק בתוך שעות מספר. כעת, משהסתיים הפלונטר הפוליטי, יש לקוות שהצעדים הבאים במסגרת המאבק בקורונה, בייחוד לאחר השבעת ממשלת האחדות החדשה, ייעשו בשקיפות ובשיתוף הכנסת. ואולם פרטי ההסכם הקואליציוני החדש מסמנים דווקא את ההפך - תקנון עבודת הקואליציה החדש נותן כוח רב מאוד לממשלה על פני הכנסת, וספק אם יהיה שינוי ממשי לטובה במעמדה השפוף של הכנסת.

ד"ר מתן גוטמן הוא מומחה למשפט חוקתי ומנהלי ומרצה במרכז הבינתחומי הרצליה