"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לעמוד לצד המורים

,עודכן

אין דבר מכוער יותר מניצול סנטימנט ציבורי על מנת לרמוס את החלש ולגבות את החזק. מופע האימים של יונית לוי, קרן מרציאנו ופרופ' גבי ברבש, ב"ראיון" עם יפה בן דוד, מזכ"לית הסתדרות המורים, היה דוגמה לעניין. ה"ראיון" כלל בעיקר נזיפות למורים, שחייבים בזמן כזה "להיכנס מתחת לאלונקה", כלומר להתנדב בחודש יולי, ולהמשיך את הלימודים שנקטעו בשל הקורונה.

הסנטימנט הציבורי מובן. כמיליון דורשי עבודה. החזרה ההדרגתית לעבודה במשק רק מתחילה. המשבר הכלכלי בשיאו. וכולנו, כהורים, מתמודדים עם אתגר הלמידה מרחוק ועם ילדים בבית כבר יותר מחודש. אבל הכתובת איננה המורות והמורים שלנו - אלא משרד האוצר. הדרישה מהמורים להתנדב, אחרי שהסכימו להוסיף תשעה ימי לימודים בחופשה, היא דרישה מחוצפת, שעומדת בניגוד גמור לכלל הפשוט שעל עבודה יש לשלם. האוצר מנסה להשתמש ברוח הגבית הציבורית ולהשיג עבודה בחינם: גם למידה מרחוק עכשיו, וגם לימודים מלאים בחודש יולי, באותו השכר.

כדאי להזכיר: המורים בישראל עובדים בעבודה תובענית, עם תגמול העומד ביחס הפוך למידת החשיבות של תפקידם. איש ממי שמצטרפים לעליהום, לא רוצה באמת להחליף אותם ולעמוד מול הכיתות הכי צפופות במערב, מדי יום. דו"חות ה־OECD חושפים פעם אחר פעם: המורים בישראל עובדים יותר ומתוגמלים פחות מעמיתיהם. הדו"ח האחרון, מספטמבר 2019, חשף כי השכר ההתחלתי של מורים בבתי הספר היסודיים בישראל נמוך בכ־4,200 שקלים בחודש משכר עמיתיהם במדינות המפותחות, והם נדרשים ללמד יותר שעות מהם. מורה בתיכון משתכר 50 אחוזים מהמקובל במדינות המפותחות, ושכרם של מורים מתחילים בחטיבות הביניים נמוך בכ־4,500 שקלים מזה של עמיתיהם בעולם.

אין שום סיבה שהמורים הללו ינדבו ימי עבודה. האוצר, כמאמר הסיפור על הכלב והביצים, דורש את זה כי הוא פשוט יכול. והתקשורת מסייעת לו, בזדון או בשגגה לא מובנת.

מה התפקיד שלנו? ראשית, לגבות את המורות והמורים שלנו. הקורונה תחלוף. הם כאן כדי להישאר ולהמשיך את העבודה החינוכית הכל כך חשובה. ושנית, לדרוש מסגרות ליולי, לפחות, ממשרד האוצר. המדינה צריכה להשקיע, כדי לאפשר לנו לחזור לעבודה. אסור לנו להיכנע ל"הפרד ומשול", ליפול למלכודת של האוצר, ולמצוא שעיר לעזאזל בדמות אחינו ואחיותינו, המורים.

ומילה אחרונה: בימים אלו פנו מנהלי ערוץ 12 לאוצר, בדרישה להעברת מיליוני שקלים לערוץ הפרטי. ראוי לשאול אם מי שמטיפים ודורשים מהמורים, המרוויחים פחות מהשכר הממוצע, לנדב חודשי עבודה, עושים כך בעצמם לפני שהם פונים לקופה הציבורית.

אבי דבוש הוא מנכ"ל רבנים לזכויות אדם, וחבר מנהיגות תנועת הפריפריות

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אבי דבוש

מנכ"ל "רבנים למען זכויות האדם".

כדאילהכיר