כש"המחדל" נשמע כמו "קץ הדמוקרטיה"

כמעט שלא ניתן לצרוך בימים אלה מידע תקשורתי שאינו מתובל היטב במשפחת מושגי ה"מחדל". אבל הנתונים, יבשים שכמותם, מקלקלים את אווירת המחדל. נתוני ארגון Worldmeter שמרכז מדי יום נתונים סטטיסטיים על מגיפת הקורונה, שעליהם נסמכים גופים בינלאומיים וממשלות רבות, מגלה שהתמודדות ישראל עם המשבר אינה כושלת, ובמקרים רבים אפילו טובה מאוד.

בתור התחלה, יש למקם את מדינת ישראל ביחס ל־36 מדינות ה־OECD. הרי בכל פעם שרוצים "לנגח" את מערכת הבריאות בישראל, נוהגים להשוותה למדינות אלו, אז מדוע לפתע נתוני התחלואה של כווית, מאלי, פפואה גיניאה החדשה, צ'אד, לאוס ועוד עשרות מדינות אחרות, הם רלוונטיים? ההשוואה הנכונה, אם כן, היא "לקבוצת השווים", כלומר מדינות ה־OECD.

נכון לנתוני יום ראשון, 12.04.20, שיעור התמותה מנגיף הקורונה בישראל הוא 0.95%, והיא ממוקמת במקום השישי בקרב מדינות ה־OECD. לפניה נמצאות המדינות הבאות: סלובקיה (0.27%), ניו זילנד (0.3%), איסלנד (0.47%), לטביה (0.48%), אוסטרליה (0.94%). כלומר שיעור התמותה מהנמוכים ביותר.

אז אם בדירוג הכללי הזה ישראל נמצאת במקום טוב, הבה ננסה לבדוק את שאר המחדלים: למשל, הבדיקות. ישראל מדורגת במקום ה־14 עם כמות בדיקות כוללת, ביחס למיליון איש, של 13,557. לפניה נמצאות למשל גרמניה 15,730, שווייץ 21,954, ואילו אחריה בדירוג ניתן למצוא את ניו זילנד 12,684, בלגיה 8,814 ואפילו את דרום קוריאה 10,038. עוד חשוב להוסיף למידע זה, שלפי ההסבר של משרד הבריאות, קצב הבדיקות ירד בימים האחרונים לאור הכנסה של ריאגנטים חדשים מתוצרת מקומית, כדי לא להסתמך על יבוא מחו"ל. תהליך זה דורש התאמה של המעבדות ומייד לאחר מכן צפויה חזרה לתפוסת בדיקות מלאה. ולא זו בלבד, אלא שנוסף על הבדיקות הקיימות, בהתאם להסכם שנחתם עם חברת BGI־AID תתוספנה עוד כ־10,000 בדיקות ביום.

אז משעה שמצב הבדיקות לא נענה לתזת המחדל, הבה נראה מה מצב מכונות ההנשמה. בסוף השבוע שעבר התפרסם שחברת "אלביט מערכות" תתחיל לייצר מכונות הנשמה בישראל, כך שבתוך כמה שבועות יהיו עוד כ־3,000 מכונות נוסף על כ־3,300 שכבר קיימות במערכת. זאת, כאשר בפועל ישנם כיום כ־130 חולי קורונה מונשמים. ולסיום עוד התברר שלאחרונה גם הגיעה אספקה של חמש טונות של תרופת הידרוקסיכלורוקווין, לטיפול בנגיף. אף שממשלת הודו אסרה לייצא את התרופה, ישראל זכתה למשלוח מיוחד בזכות הקשרים הטובים שבין המדינות.

כשמתבוננים בכל ה"מחדלים" הבלתי מתממשים הללו, עולה בזיכרון שימוש היתר בביטוי "קץ הדמוקרטיה" ביחס לכל מהלך פוליטי בהובלת הימין. ואף שהקץ בושש להגיע, איש אינו מודה בטעות. להפך, התפיסה רק משתרשת, במעין תקווה שאת מה שהעיניים לא רואות במציאות - אולי הזעקה, והתקשורת, יעצבו מחדש. גם במקרה זה חושינו אינם שוגים. מדינת ישראל אינה מושלמת, היא עושה טעויות בהתמודדות, אך המחדלים הנרעשים, כך מתברר, מתנפצים מול העובדות בשקט מופתי.