אסור לתת למערכת הביטחון לנהל את המשבר

לאחרונה אנו שומעים קריאות רבות להעביר את האחריות על ניהול משבר הקורונה לידי מערכת הביטחון. נראה, שיש בקריאה זו בלבול עקרוני בין מקומה של מערכת הביטחון כקבלן מבצע חשוב לבין מקומה כמתכללת ומקבלת החלטות.

קבלת ההחלטות במשבר הקורונה נדרשת לאיזון בין בריאות הציבור והחוסן של מערכת הבריאות לבין היבטים מקרו־כלכליים של המשק, פרנסה, סדר ציבורי, פרטיות ועוד. למערכת הביטחון, ולצה"ל בפרט, אין כל יתרון יחסי בקבלת החלטות במשבר כזה, שהוא במהותו אינו ביטחוני אלא אזרחי. העובדה שצה"ל מיומן בתהליכי הערכות מצב ובהוצאתן לפועל, נראית מבחוץ מפתה, אך היא כלל אינה ערובה לטיב ההחלטות, בוודאי לא כשהן מחוץ לאזור הטבעי שלו - חירום ביטחוני. צה"ל אינו מצטיין בטיפול הרפואי שהוא נותן לחייליו, ונשען באופן מסיבי על המערכת הבריאותית הציבורית האיכותית, שגם במשבר זה בולטת בעוצמתה. מערכת הביטחון היא גם, באופן טבעי, מוטת ביטחון, ולא ערוכה לשקלל באופן מאוזן היבטים מקרו־כלכליים של המשק, כמו גם מצוקות פרנסה, פרטיות, מצוקות נפשיות, או היבטים חברתיים אחרים שעל הפרק.

הקולות הנשמעים להעברת ניהול המשבר לצה"ל אמורים גם להטריד מאוד את אלו שהדמוקרטיה יקרה להם. העברת המושכות לידי גוף צבאי ולא דמוקרטי בהווייתו, יכולה להיות מובנת רק במקרי קיצון של קריסה, שבהם הצורך בהישרדות עולה על כל ערך אחר. הנכונות לוותר על ניהול משבר בדרך דמוקרטית לטובת גוף צבאי היא מוצא אחרון. לעומת זאת, המטה לביטחון לאומי (המל"ל), הוא הגוף שיש לו הראייה הרחבה ביותר לתכלול נושאים מורכבים ומערכתיים חוצי מגזרים ומשרדים עבור הממשלה, כפי שגם הומלץ, נקבע ומבוצע באופן קבוע, בחירום ובעת משבר - ביטחוני ואזרחי כאחד. לצד זאת, אין להתעלם מהחוזקות של צה"ל ושל מערכת הביטחון האזרחית, שהמדינה משקיעה בהם משאבי עתק והם מהווים משאב אסטרטגי, שיש לרתום בעת משבר. באירועים הנוכחיים אלו הם בעיקר יכולת הגיוס המיידית של כוח אדם רב, ממושמע ומצויד היטב, ומהירות הפעולה האופרטיבית והלוגיסטית בשטח (צה"ל), תהליכי רכש מבצעי מהיר (מנהל הרכש במשרד הביטחון ו"המוסד"), יכולת פיתוח אינטגרטיבית מיידית והתאמה מהירה של יכולות (מינהל המחקר והפיתוח במשרד הביטחון והתעשיות הביטחוניות).

לסיכום, טוב עושה הרמטכ"ל, שאינו מתפתה לנטייה ה"פבלובית" הישראלית לפנות לחיקו החמים של צה"ל בכל משבר מזדמן, רותם את צה"ל לסייע בהיקף נרחב למאמץ הלאומי בהובלת המל"ל, אך לא מוביל את ההתמודדות המדינתית. המערכת הישראלית חייבת וגם יכולה להתמודד עם משברים דוגמת הקורונה, בהישענות על כלל כוחותיה - האזרחיים והביטחוניים כאחד, תוך בניית המיומנות לניהולם הלאומי. עוד נדע משברים מסוגים שונים בעתיד, שאינם ביטחוניים בלבד, וטוב תעשה הממשלה, שתבנה את יכולותיה הכוללות לניהול משברים, וטוב תעשה מערכת הביטחון שתשכיל להשתלב בעבודתן הראויה של המערכות האזרחיות.

אביתר מתניה הוא פרופסור בביה"ס למדע המדינה, ממשל ויחב"ל וראש התוכנית לתואר שני בלימודי ביטחון באוניברסיטת ת"א, פרופסור נלווה בביה"ס לממשל באוניברסיטת אוקספורד והמקים ולשעבר ראש מערך הסייבר הלאומי.