מתוך הצרה של המגיפה רואים את הבלחת האור האלוקי

אשתי כתבה: "גמרתי את הבית ואת המטבח והתחלתי להכין לליל הסדר. החרוסת תצא לי קצת מלוחה, כי נזלו לי כמה דמעות בפנים".



"לא נורא", אני מיד מתעטשת... "העיקר הבריאות! ושנה הבאה בירושלים הבנויה...".



נהייתי משוררת, יש אמרה בצרפתית שאומרת "כשהתותחים רועשים המוזות שותקות". אצלי זה הפוך, כתבה. ועל כן חיברתי.

תפילה יפה לליל הסדר שיכול כל אחד לומר: "ברוך השם שאני (מאיר דוד בן יחיאל צבי) זוכה לקיים עם רעייתי ועם בני משפחתי וכל בית ישראל הפזורים בארץ ובעולם סדר כהלכתו. בהידור מצווה. איש איש בביתו. על פי מה שקבעו רבותינו וראשי מדינתנו, שהיא ראשית צמיחת גאולתנו - להישמר על נפשנו ועל גופנו, כדי שנוכל לקיים את הסדר הזה והסדרים הבאים עלינו לטובה.

והריני שמח בשמחת החג, בגיל וברעדה. ברעדה - על כל אחד ואחד מבית ישראל שיידע להישמר על נפשו. ובגיל - על שזכינו שיש לנו מדינה ושלטון יהודי שעושה למען עמו.



מה שלא היה לנו בדורות קודמים. לא בעת שהיו הורינו בגטאות ובמחנות בלי מצה, אבל עם הרבה מרור. לא היתה אגדת הפסח בידיהם ומילמלו פסוקים ממה שזכרו. ולא בעת שדורות קודמים קיימו את סדר הפסח באונס מפני האינקוויזיציה, וחששו לגלות את יהדותם.



זוכים אנו לראות בשוב ה' את שיבת ציון עם אלה החיים בתוכנו בני עלייה מרוסיה הסובייטית, בהם נבחרי ציבור ושרים שהיו אנוסים שם בגולה לא לקיים את הסדרים והחגים.

אף שעת צרה ליעקב היא, אבל - ממנה יוושע. הנה מתוך הצרה של המגיפה רואים את הבלחת האור האלוקי. את שליחי ה' ותורתו, חיילי מדינת היהודים מחלקים מצות ויין כתף אל כתף עם מתנדבים מכל העם הזה ומגלים את הריקמה האנושית המחברת את כל חלקי העם היושב בעיר ובכפר.

הרינו מקבלים אנו על עצמנו את עשיית ליל הסדר כהלכתו. הלכות המדינה לשמור על סדר ובריאות, בלי שום תחושת בדידות אלא בשמחה. שמחה על כך שאף שיש מערכות ו-ויכוחים בינינו, יש מדינה ויש זרועות עשייה - מה שלא היה שם באירופה ובגולה. לא היה מי שיתווכח.

חג חירות. חירות פנימית וגילוי צדדי הנפש הטובה. בהידור מצווה כבר שבועיים כל עם ישראל מקיים את מצוות כל דיכפין:

"כל דִכפין יֵיתי ויֵיכול" (כל הרעב יבוא ויאכל).



יקיים כעת, אם יכול עם שכניו, לצאת למרפסות ולקרוא בקול רם: "כל דיכפין" ו"מה נשתנה". וכן יעשה זאת בפתיחת הדלת בתפילת "שפוך חמתך" לקבל את אליהו הנביא .