"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

העובדים העניים נופלים בין הקצבאות

,עודכן

אף אחד לא שם לב שהמפוטרים הכי פגיעים, אלו שמרוויחים הכי מעט ומקבלים קצבאות זקנה, נכות, השלמת הכנסה ומזונות - נותרו בפועל ללא שכר וללא פיצוי.

הרבה רצון טוב ומשאבים הושקעו בתוכניות הסיוע השונות של הממשלה. אך בתוך סערת הקורונה והחלטת הממשלה להקצות עשרות מיליארדי שקלים כדי לסייע למשק, נשכחו דווקא העובדים העניים ביותר בחברה הישראלית.

מדובר בכ־33 אלף מקבלי קצבאות, שעבדו ובעקבות המשבר פוטרו מעבודתם. בגלל האיסור שחל בימי שגרה על "כפל קצבאות", שמשמעו שלא ניתן לקבל שתי קצבאות במקביל - הם לא יהיו זכאים לדמי אבטלה רגילים. הם יצטרכו לבחור בין קצבת האבטלה לבין הקצבאות האחרות שאותן הן מקבלים.

כך למשל, אילנה מירושלים, בת 65, שמקבלת קצבת זקנה והשלמה של קצבת נכות, שמגיעים יחד ל־2,800 שקלים לחודש. כדי להתקיים, היא עובדת בגן ילדים ומרוויחה 4,000 שקל לחודש. עם פרוץ המשבר היא הוצאה לחל"ת. מביטוח לאומי הודיעו לה שתצטרך לבחור בין הקצבה לבין דמי אבטלה.

"אין לי פנסיה, ועכשיו אין לי ממה לחיות. איך קורה שלא אקבל כלום? אני לא מבקשת נדבות רק את הזכויות שלי. במקום להודות לאנשים בגילנו שמנסים לפרנס את עצמם ולא לדרוש מהמדינה, זה מה שעושים? צריכים לדאוג שכל האנשים העובדים יקבלו את הזכות שלהם לאבטלה. זה הקיום שלנו".

אילנה ממש לא היחידה. ישנן כעת ארבע קבוצות שונות של מקבלי קצבאות עובדים, שנמצאים באותו מצב: 20 אלף נשים עובדות בגילי 66-62, 5,500 אזרחים המקבלים הבטחת הכנסה, 4,200 אנשים עם מוגבלויות ו־3,500 נשים הנזקקות לדמי מזונות. כל אלו עבדו ערב הקורונה ופוטרו. כמובן, אם עוד עובדים יפוטרו או יוצאו לחל"ת, המספרים האלה צפויים לעלות. 33 אלף המפוטרים האלה הם הפגיעים ביותר בחברה, אנשים שאינם שייכים לקבוצת לחץ. אנשים ללא קול וללא ייצוג. "בלי דמי אבטלה, בלי פנסיה ועם קצבה של פחות מ־3,000 שקלים אין לנו מה לאכול".

הפתרון פשוט יחסית: על הממשלה לעגן בחוק ובתקנות שבימי הקורונה יתאפשר לקבל דמי אבטלה מלאים גם למי שמקבל קצבאות אחרות. והחדשות הטובות הן שעלות התיקון אינה גבוהה וצפויה לעמוד על כ־60 מיליון שקלים לחודש בלבד. עלות זניחה יחסית לתוכנית הסיוע של 80 המיליארד שכבר הוכרזה. למעשה, גם אם המצב הנוכחי יימשך חודשיים או שלושה נוספים, ההוצאה הזו תגיע רק ל־0.2% מכלל תוכנית הסיוע הממשלתית, והכסף יציל עשרות אלפי נפשות בישראל.

עו"ד טלי ניר היא מנכ"לית עמותת 121 - מנוע לשינוי חברתי

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

טלי ניר

מנכ"לית עמותת 121

כדאילהכיר