זה הזמן של החברה האזרחית

אתמול יכולנו לסמן רגע של נחת ב"רבנים לזכויות אדם", תוך כדי ימים לא פשוטים. פתחנו קו חם לפניות הציבור בנושא זכויות חברתיות. כל איש ואישה עם שאלות על אבטלה, חל"ת, ביטוח לאומי, חובות, הוצאה לפועל וכו', מוזמנים להתקשר 3793*, ולקבל מענה ממאות מתנדבים, המלווים על ידי צוותים מתחום עריכת הדין והעבודה הסוציאלית. הקו החם מצטרף לפעולה ישירה שלנו מול מקבלי ההחלטות, אשר הובילה להצלת המיזם הלאומי לביטחון תזונתי, ביטול ניתוקי חשמל לחייבים בימי קורונה, פתיחת האפשרות לדמי אבטלה לנשים מעל גיל 67 ועוד ועוד. הכל בשיתוף ארגונים משמעותיים נוספים. תמיד ביחד. ומה עוד עשינו בימים הללו? דאגנו לארגון. קיצצנו שכר והחזרים לכל העובדים שלנו. סגרנו את המשרדים. הוצאנו עובדים לחל"ת. זירזנו פיטורים. הצונאמי הכלכלי כבר בפתח.

לא מדובר בסיפור פרטי של ארגון אחד אלא של החברה האזרחית כולה. אלפי עמותות מקשת רחבה, המקדמות ביומיום צדק חברתי, תרבות לכל, סביבה, זכויות אדם, מסגרות לבעלי מוגבלויות, מענה לנוער בסיכון וקשישים, ועוד, נמצאים בסכנה אמיתית.

זה הזמן היפה ביותר, והקשה ביותר, של החברה האזרחית. מאבק בשתי חזיתות. בחזית אחת, אנחנו עושים כל שניתן לסייע למליוני ישראלים. בשנייה, אנחנו מנסים לשרוד בעצמנו. ארגונים רבים כבר בקריסה. מסקר של ארגון הגג למגזר השלישי, "מנהיגות אזרחית", עולה תמונה עגומה: כרבע מהעמותות שיתקו לגמרי את פעילותן. חצי מהעובדים במגזר השלישי - מעסיק של יותר מ־10% מהעובדים בארץ - פוטרו או יצאו לחל"ת. רוב הארגונים שנותרו פעילים מדווחים על פגיעה משמעותית בעבודתם.

המענה של המדינה למצוקה? הצעה להלוואות, בערבויות אישיות. מדובר בלעג לרש. המדינה חסרה, מצד אחד, מענים למאות אלפי משפחות ישראליות, לקשישים, לילדים בסיכון, לאנשים החיים בעוני ובחוסר ביטחון תזונתי. היא נשענת על אלפי עמותות, שמגיעות לבתים וליישובים עם מזון, הסברה ומענים חברתיים למצוקות. מצד שני, בעת היפה והקשה הזו של ארגוני החברה האזרחית, היא לא מציעה להם כל מענה. התביעה של הארגונים כרגע היא קרן מענקים בגובה מיליארד שקלים. זה נשמע הרבה, אבל מדובר במחיר פעוט להצלת מקום העבודה של עשרות אלפי ישראלים, ופעילות שמצילה ממש מיליונים. אז הנה השבר, והנה ההזדמנות. ארגוני החברה האזרחית לא מחוסנים. רבים מאיתנו ייצאו מרוסקים או מצולקים ממשבר הקורונה. בלי שהממשלה תיקח אחריות ותסייע, המצב יהיה גרוע עוד יותר.

אבל הנה גם ההזדמנות: החברה האזרחית צריכה לתבוע את המקום שלה לא רק בסיוע, אלא גם בגיבוש מדיניות. כשהייתי בן חמש למדתי את הסיפור על הנוסע בספינה שניסה לקדוח חור ברצפת התא שלו. כאשר התרעמו שותפיו להפלגה, הוא טען שמדובר בתא שלו, ולכן זו זכותו. ארגוני החברה האזרחית עושים את הפעולה ההפוכה וסותמים חורים רבים בספינה המשותפת שלנו. הגיע הזמן שיהיו לנו ידיים גם על ההגה, ונהיה שותפים בקביעת כיוון ההפלגה. כאשר האוצר מגבש חבילת סיוע כלכלית למשק, אנחנו צריכים לשבת אל השולחן. לא לטובת כיבודים, אלא לטובת האחריות. לא בחסד, אלא בזכות החיבור העמוק לישראל, על כל גווניה.

אבי דבוש הוא מנכ"ל "רבנים לזכויות אדם" וחבר מנהיגות תנועת הפריפריות