ממשלת חירום עכשיו

הבעיה היא לא השטויות חסרות האחריות שיאיר לפיד מצייץ מהבונקר ברמת אביב ג', וגם לא הדמורליזציה הילדותית שמפיץ בוגי יעלון בשעת חירום. יחד עם ליברמן שמסית את הציבור הישראלי נגד שר הבריאות כי הוא חרדי, הם ממשיכים בשלהם, נצמדים למאבק הקטנוני של השבוע שעבר ומוכיחים לציבור הישראלי עד כמה הם נטולי תפיסת אחריות ממלכתית לאומית. אפס ראייה לטווח ארוך.

הבעיה הגדולה היא שבימים האלה של משבר גלובלי בקנה מידה של פעם במאה, הם גוררים את הפוליטיקה הישראלית - כלומר את הממשל על זרועותיו, הרשויות והשירותים הציבוריים - להתעסק בשטויות. לא מסוגלים להתעלות מעל היצרים והמרירות ונאחזים בכל כוחם במשחקי הילדים בזמן שהעולם צריך מבוגרים אחראים. מעולם לא נחשפה חבורת לפיד־שלח־בוגי־ליברמן בעליבותה כמו בימים אלה. מסרבים להתפנות מהמשחקייה בגנון.

חוסר המנהיגות בלתי נתפס. במקום להרגיע את האווירה, להסביר לבוחריהם שעוד יהיה זמן להמשיך במאבק הפולטי ולכנס את כל המשאבים, האנרגיות, המחשבות והתמיכה הציבורית במערכה הקיומית והכלכלית שלפנינו, החבורה הזו נכנעת באופן מביש ללחץ של צייצנים ומחברי טורים, מעודדת אנשים לצאת להפגין, מלבה את המרמור והייאוש ומעניקה הצדקה לאי־אמון בהנחיות ובסמכות של השלטונות. את חוסר היכולת לממש את "62 המנדטים" הם מסבירים לציבור, כאחרוני הטוקבקיסטים, כמתקפה דיקטטורית על הדמוקרטיה הישראלית.

רעיונות אוויליים עם נטייה חמורה לאינפנטיליות, שמעולם לא חצו את השוליים ההזויים של עמודי הדעות ב"הארץ" ואיזו קבוצת צייצנים עם תפיסת מציאות של מרדנות תיכוניסטית - עלולים להפוך בעידוד יאיר לפיד, עפר שלח וליברמן - לקונצנזוס בקרב יריבי נתניהו.

האם הם הציגו תוכנית פעולה לימי החירום? לא. האם הם תרמו תובנה חשובה לניהול המשבר? לא. זה לא נוגע להם, כי הם צריכים להעביר השבוע חוק פרסונלי ורטרואקטיבי בסוג של מחטף חוקתי באמצעות החלפת יו"ר הכנסת. בזה הם שקועים כרגע. ואחר כך? אלוהים גדול. נחיה ונראה. פעם לגלגו על נתניהו בגלל הביטוי "הראשון לזהות". כשמסתכלים על תגובת הקוקפיט למגיפה המשתוללת, אפשר לקבוע בוודאות - הם האחרונים להבין. אזרחי ישראל מגלים היום יותר בגרות ויותר מודעות למצב מרוב חברי ההנהגה של כחול לבן.

השטויות שבהן מתעסקים עכשיו בכחול לבן מתגמדות אל מול המשבר הבריאותי והכלכלי שעומד על הפרק. זו שעת חירום, ועם כל הכבוד למומחים הגדולים לקריסת הדמוקרטיות, שמאז שנת 1977 מנבאים שאם לא נתלה דגל שחור נקום מחר בבוקר להפיכה דיקטטורית - מישהו צריך לנהל ולהוציא אותנו מהימים הקשים האלה.

זה זמן לממשלת חירום, והנה מה שצריך להניח בדחיפות על השולחן:

1. לנצח את הקורונה. "אני מוכן לעלות על מדים", אמר בני גנץ בראיון לחדשות 12, והוא צודק: אפשר וצריך לתת לאלופים ולרבי־אלופים לשעבר, לגנרלים, לנהל ביצוע משימות בקבינט בריאות. השיקולים הם בריאותיים, אבל הרציונל וניהול הביצוע צריכים להתנהל בדייקנות ובתקיפות של מבצע צבאי.

2. הדבר השני שצריך לעבוד עליו כבר מעכשיו הוא תוכנית כלכלית לישראל ל־100 הימים של אחרי המלחמה. כבר מעכשיו לגייס את כל הכוחות החושבים, המקצועיים והמנהליים ולהעמיד תוכנית פעולה שיהיה אפשר לגשת למימושה ביום שבו מחלים החולה האחרון וישראל חוזרת לשגרה. יש לנו הזדמנות לרכז את כל המוחות הישראליים, היצירתיים, לגיבוש פתרון בריאותי וכלכלי, ואולי גם להצטרף לכוח שמוביל את העולם ליום שאחרי.

את זה צריך לשים על השולחן ולומר לכחול לבן: ממשלת חירום עכשיו. פערתם מספיק שסע עם הפלירט שלכם עם היבא יזבק. תעזבו את המחטף החוקתי של החוקים הפרסונליים שיקרעו את העם עוד יותר בימים האלה. אנחנו נשחרר מהממד החמישי ומצו איסור הפרסום (אם שמתם לב - זה לא מעניין אותנו מאז פרץ המשבר). תתבגרו. תתעלו. תצטרפו למבצע להצלת ישראל, שפעם אחת ולתמיד נדע מאיזה חומר קורצתם.