ספורט זה לא הכל

1. אנחנו בעיצומם של ימים הזויים, שנראים כאילו נלקחו מסרט מדע בדיוני הוליוודי. נגיף מסתורי וקטלני מתפשט במהירות, והעולם שהכרנו משתנה לבלי הכר. מערכת החינוך מושבתת והילדים לא יוצאים מהבית, מקומות עבודה עוצרים פעילויות, אתרי הבילוי והמסעדות נסגרו ומקצתם פועלים במתכונת מצומצמת מאוד. וכך, בכל יום אנחנו מקבלים עוד ועוד הנחיות, שנראות כמובילות לסגר טוטאלי - לתקופה לא ידועה.

דווקא בימים כאלה הספורט אמור להיות אסקפיזם, שייתן להמונים מפלט מהתקופה המטורפת, אבל גם הספורטאים הם חלק מהחיים עצמם, והכל עוצר. רוב מוחלט של הליגות הושבתו, היורו שכל כך חיכינו לו נדחה בשנה, המפעלים האירופיים נדחו עד יעבור זעם, אנשי ספורט בכירים - מי יותר ומי פחות - נדבקו בנגיף או נכנסו לבידוד, ובכל יום אנחנו מדווחים על חדשות רעות נוספות.

2. עולם הכדורגל עומד בפני אתגרים שלא ידע מאז מלחמת העולם השנייה, וגם דחיית היורו ל־2021 לא מבטיחה שהליגות המקומיות והמפעלים האירופיים יושלמו. ליבי עם אוהדי ליברפול שחיכו 30 שנה לאליפות, סבלו אינסוף אכזבות, ורגע לפני שהם מניפים את הצלחת הנכספת אחרי עונה היסטורית, כשהם מובילים את הטבלה בפער של 25 נקודות - הגיעה הקורונה ועצרה הכל.

עונות מותחות באיטליה ובספרד, המדינות שהנגיף פגע בהן בצורה הקשה ביותר, נעצרו גם הן. ואם נהיה פרובינציאליים, גם אצלנו פלייאוף עליון חלומי, עם מאבק אליפות אמיתי וריכוז של כל הקבוצות הגדולות בין שש הראשונות, נכנע לקורונה, נדחה למועד לא ידוע, וקשה לדעת איך הקבוצות יחזרו מהפגרה נטולת הדד־ליין שנכפתה עליהן.

בכלל, נראה שהעתיד הכלכלי לוט בערפל, ובהחלט יש אפשרות שאחרי חלוף המשבר הרפואי, קבוצות וליגות ייאלצו לקצץ תקציבים ולחתוך משכורות כדי להישאר עם הראש מעל המים.

3. עם זאת, כדאי שנסב את המבט לאחור ונסתכל על הדברים בפריזמה רחבה יותר, כך שאולי נבין שהווירוס הקטן והקטלני הזה הוא תמרור אזהרה ענק לאנושות. לדעתי, הוא מראה לנו שמשכנו את החבל של כדור הארץ קצת יותר מדי.

אפשר להגיד שלא ידענו לטפל בזיהום האוויר, שהגזמנו בנהנתנות על חשבון עתיד ילדינו, שהפרזנו בשנאת חינם, שחטאנו בחוסר סובלנות כלפי דעות ואמונות, שהתפרענו בשנאה כלפי הקבוצה היריבה, שהשתוללנו בשירי אוהדים שחצו קווים אדומים, ושעברנו גבולות בשירי נאצה כלפי שחקנים ספציפיים.

ספורטיביות מוגדרת כ"התנהגות ויחס הוגן של המשתתף, לרבות משחק הוגן, אדיבות כלפי חברי הקבוצה והיריבים, עידודהשאיפה למצוינות והפסד בכבוד", ונראה שקצת איבדנו את הערך המהותי של ערבות הדדית - הבסיס לספורט בפרט ולקיומנו בכלל. אני מקווה שהדברים יירגעו במהרה, אבל חשוב שנזכור את הימים האלה ונבין שכולנו פה יחד וחייבים להיות הרבה יותר סובלניים והוגנים זה לזה, ולא רק בספורט. חשוב שנהיה קצת יותר אדיבים, מעט יותר הוגנים והרבה יותר ממושמעים, כי רק ככה ננצח יחד את הקורונה.

ומעל לכל, חשוב שנלמד מהאירוע המשוגע הזה, אחרת נגלה מהר מאוד שהווירוס הבא כבר אורב לנו מעבר לפינה.