הברבור השחור של המאה ה־21

משבר הקורונה הוא שיעור ב"ברבורים שחורים", מושג המתאר אירוע חריג המבדיל בין עולם המתנהל לפי מערכת ידועה של כללים, לבין התהוות חדשה שבה המוכר אינו רלוונטי ואף מקשה את היכולת להסתגל למציאות חדשה. שמרנות קוגניטיבית ונטייה לפרש את ההווה במושגי העבר מסבירות את הקושי האנושי להשתנות ולשנות במהירות את דפוסי המחשבה וההתנהגות.

האופן שבו מגיבות מדינות העולם לאתגר הקורונה, ה"ברבור" של המאה ה־21, ממחיש את ההבדל בין המערב לבין המזרח. המדינות האסיאתיות ניהלו תהליכי למידה מהירים שהתבררו כאפקטיביים. הן זיהו את נגיף הקורונה במונחים של תופעה המציבה אתגר חסר תקדים בפני הסדר הקיים, והגיבו במהירות. אמנם, תגובתן לא היתה בהכרח זהה: סין בודדה מיליונים, דרום קוריאה התמקדה בהיקף הבדיקות וטייוואן סגרה שעריה.

אבל המכנה המשותף לכולן היה דומה: תהליך למידה מהיר, הסתגלות קוגניטיבית והכרה בתופעה כ"ברבור" הרבה לפני שארגון הבריאות העולמי הכריז על התפשטות הקורונה כמגיפה.

שלב ההסתגלות הקוגניטיבית הושלם בפעולה ריכוזית שכללה צעדים שהיו עד אז בלתי נתפסים. הפילוסופיה והתרבות הפוליטית "המזרחית", המבוססות על חתירה להרמוניה ומגדירות את הקולקטיב כמכתיב הסדר החברתי - הן שסייעו למדינות אלה. גם אם בתחילת המשבר מנע הרעיון הקולקטיבי מקולו של הרופא הסיני הבודד להישמע, כשחלחלה ההכרה בחומרת המצב הפך הקולקטיביזם ליתרון במאבק.

מודל החשיבה המזרחי הפוך לזה המערבי, שבמסגרתו אינדיבידואליזם, ליברליזם וחירות אישית קודמים לקולקטיב. בהתמודדות עם הקורונה הגביל דגם המחשבה המערבי את יכולתן של מדינות המערב לייצר פעולה הנשענת על הסכמה חברתית. החיבור בין המסורת הפוליטית המערבית לבין הליכי הסתגלות איטיים התברר כקטלני עבור אירופה וארה"ב. שליטה מרכזית רופפת לצד גבולות פתוחים, ניהול רך בתוספת עייפות מנטלית, בעיקר באירופה המתקשה להתמודד גם עם אתגרים אחרים - הביאו למדיניות של הרמת ידיים.

משבר הקורונה הוא נייר לקמוס ליכולתן של חברות לעבור תהליך התאמה למציאות המשתנה. כאן נחשפים הפערים בין המערב השמרן והאינדיבידואלי לבין המזרח הדינמי והקולקטיבי. ישראל נמצאת בתווך הגיאוגרפי שביניהם, ובין תרבות ה"אני" לבין תרבות ה"אנחנו". כך הלכה ישראל בדרכן של מדינות אסיה - אם כי לא עד הסוף. היא הפנימה את מציאות ה"ברבור", הטילה מגבלות הרבה מעבר למדינות המערב, אבל נקטה גישה הדרגתית לעומת מדינות אסיה.

ישראל נדרשת להמשיך להפעיל גמישות, הסתגלות ותנועה, אלו המפתחות שיוכלו להבטיח את יכולת ההתמודדות עם ה"ברבור". מדובר במפתחות המוכרים לתרבות היהודית הנשענת על הציווי האלוקי המכונן "לך לך" שנאמר לאברהם אבינו. זו הליכה המבוססת על פרידה מתפיסות קודמות וממשקולות האתמול לטובת תנועה המגדילה את פוטנציאל ההסתגלות. יש לקוות שנמשיך לפעול, גם בהקשר של המשבר הנוכחי, ברוח תרבות זו, כי הפעם הדבר בנפשנו.

ד"ר דורון מצא הוא חוקר החברה הישראלית; אורית מצא היא בעלת הבלוג "היפנית הקטנה"