הקורונה, אירופה, ואנחנו

עכשיו זה רשמי. מנכ"ל ארגון הבריאות העולמי מאשר כי אירופה הפכה למוקד ההתפשטות של הקורונה בעולם, ובכך ירשה את מקומה של סין, המתאוששת אט־אט מהמגיפה. אמת, באירופה השקיפות רבה יותר, ושירותי הבריאות המתקדמים מסוגלים לספק תמונת מצב מדויקת יחסית. ועדיין, לפי הידוע עד כה, במזרח התיכון שיעורי ההידבקות והתמותה, ככל שאפשר לסמוך עליהם, עודם נמוכים, למעט באיראן, שאליה הגיעה המחלה כנראה היישר מסין.

שני גורמים הפכו את אירופה לפגיעה במיוחד. ראשית, האוכלוסייה בה מבוגרת יותר ביחס למרבית העולם, ולפיכך חשופה יותר למחלה. כך, למשל, באיטליה שיעור התושבים בני יותר מ־65 עומד על כ־23%, ושיעורים דומים גם בספרד ובגרמניה. בישראל, לעומת זאת, עומד שיעורם של המבוגרים בני 65 ויותר על כ־12% - מחצית מבאירופה. האוכלוסייה בישראל היא צעירה בהרבה, ולפיכך מותר להניח כי פגיעתה של המחלה בישראל עשויה להיות חמורה פחות. אגב, במדינות ערב שסביב לנו, בשל הריבוי הטבעי הגבוה, שיעור המבוגרים עומד על 6%-7%.

שנית, אירופה הגיבה באיחור ובהיסוס יחסיים להתפשטות המגיפה. במרבית היבשת הצעדים הם חלקיים ומוגבלים. תגובה מאוחרת ומהוססת זו נעוצה בקיבעון של מחויבות לרוח האירופית העכשווית, המעמידה במרכז חופש ופתיחות לכאורה, אך גם ובעיקר את האינטרס האנוכי של האדם הבודד, ומעניקה לאלו עדיפות על פני טובת הכלל והחברה.

בין שני הדברים קיים קשר ברור, שהטיל את צילו על אירופה עוד טרם פרוץ המגיפה. האידיאל האירופי של לחיות את היום ולהעדיף איכות חיים ורמת חיים על פני הבאת ילדים לעולם וטיפול בהם, הוא העומד ביסוד שיעורי הילודה הנמוכים ביבשת. אלו הביאו זה מכבר למחסור חמור בידיים עובדות ולהצפתה של היבשת במהגרי עבודה מכל רחבי העולם, ובעיקר מאפריקה ומהעולם הערבי.

ב־1960 מנתה אוכלוסיית אירופה 400 מיליון נפש, שעה שבמזרח התיכון חיו באותה העת 100 מיליון בלבד. כיום חיים באירופה 500 מיליון נפש - גידול שברובו נובע מהגירה - ואילו במזרח התיכון חיים כיום כ־400 מיליון נפש. בשנת 2050 צפויה האוכלוסייה במזרח התיכון להגיע לכדי 750 מיליון נפש, שעה שבאירופה לא יחול כל שינוי במספר התושבים.

את האתגר הניצב לפתחה של אירופה היה אפשר לזהות כבר לפני עשור, כשאיום הטרור האסלאמי עלה מדרגה. מקורו של איום זה היה לא פעם במהגרים מוסלמים ברחבי היבשת שלא נקלטו בה. אלא שהתגובה האירופית לאתגר היתה הכחשה, ובמקום להדביר את האיום, האירופאים נטו לגלות הבנה למניעיו של הטרוריסט ונמנעו מלנקוט צעדי אבטחה, דוגמת אלו שנוקטת ישראל. הכל בשם השמירה על זכויותיו של הפרט והחשש מפגיעה באיכות החיים.

התפרצות הקורונה היא, אפוא, מעין קריאת אזהרה לאירופה, כתובת נוספת על הקיר למשבר שבו נתונה היבשת זה מכבר. האירופאים התרגלו לבקר את מדינת היהודים ולהטיף לה, אבל דומה שישראל הקטנה יכולה הפעם ללמד משהו את אירופה: הן בכל האמור במציאת האיזון בין חירויות האדם הבודד לבין טובת הכלל, ובעיקר באימוץ הרוח הישראלית המאפשרת לנו לקיים מדינה מערבית מתקדמת, תוך יכולת להתגייסות של החברה ומוסדות המדינה, ותוך שמירה על דינמיות, על צמיחה ועל התפתחות, וכן - גם תוך ריבוי טבעי.