המהות שלנו כרופאים היא לצעוד לפני המחנה ולטפל בחולים ללא הבדל דת, גזע מין או מחלה. מאז ומעולם עמדו בחזית התחלואה הרופאים הפנימאים שטיפלו ומטפלים בחולים מורכבים, לעיתים בחולים עם מחלות מידבקות שהסיכון להידבק בהן גבוה.
לכן כשפנו אלי וביקשו ממני להקים את המחלקה המבודדת הייעודית לחולים במחלת הקורונה, לא היתה שאלה בכלל. כבר 40 שנים שאני מתייעץ עם אשתי בהחלטות החשובות באמת, ואכן, גם הפעם התייעצתי איתה וקיבלתי את הסכמתה. כמי שחיה איתי כבר הרבה שנים היא מכירה אותי וידעה שאני מתנדב לדברים כאלה. לכן היא הסכימה איתי שזו השעה להתגייס.
ככה זה לחיות עם רופא, מתרגלים לשאת בעול. ואין ספק שהיא נושאת בו יחד איתי. ידעתי שהצוות שלי ואני נעמוד במשימה הזו, שהיא שליחות של ממש. משימות לאומיות כמו זו הן אף פעם לא משימה אישית, זוהי משימה צוותית. אני גאה בצוות המחלקה ובבית החולים השרון שהתגייס על כלל מחלקותיו והולך יחד איתי למשימות האלה.
בבתי חולים רבים בישראל החלו לפתוח מחלקות ייעודיות לטיפול בחולי הקורונה, ברובן אלו מחלקות פנימיות שנוטלות על עצמן את המשימה הזאת תוך הבנה כי מדובר בעבודה סביב השעון באירוע מתגלגל שאין לנו עדיין צפי לסיומו.
ישנן הרבה התמודדויות שלי כמנהל בזמנים כאלה. למשל, ההתמודדות עם החששות של הצוות הרפואי. בניגוד לעבודה היומיומית, שבה אנחנו אמונים על בדיקה על ידי נגיעה בחולים וטיפול קרוב, גם פיזי - במחלה הזו אנחנו צריכים להתקרב הרבה פחות לחולה ולגעת הרבה יותר במסכים.
כל הוראות ההיגיינה הן בניגוד להתנהגות הטבעית שלנו. הדיסוננס הזה מצטרף לחשש הטבעי של כל אחד מאיתנו להידבק. חשוב לזכור כי אחד העקרונות במצבים כאלה הוא לשמור על הצוות הרפואי מכל משמר. אנחנו שומרים על עצמנו על מנת שנוכל לטפל בחולים. ולכן זה הקושי העיקרי בהתמודדות שלי כמנהל - זה בעיקר מצריך סובלנות ודוגמה אישית.
ברמה הלאומית והבינלאומית, אחד הדברים הקשים ביותר באירוע הזה הוא חוסר הידיעה לקראת מה אנחנו הולכים והשלכות הרוחב על כל שגרת החיים - לא שלנו כצוות רפואי, אלא על שגרת החיים של כל אחד ואחד מהאנשים. אני בטוח שכל אחת ואחד מהקוראות ומהקוראים מרגישים את חוסר הידיעה הזה.
ודווקא חוסר הידיעה והחשש הזה מקל על ההחלטה לקחת על עצמנו את המשימה הזו, לאור התובנה שההשלכות הללו והפגיעה הרב־תחומית על כל שגרת החיים יכולה להיות עצומה. במקרים כאלה הרבה יותר קל לקחת על עצמך משימות כאלו.
ארשה לעצמי בנימה אישית לומר את שמטריד אותי גם כרופא וגם כאזרח - אנחנו עדים לתופעה לא רצויה ומדאיגה מאוד של אלימות מילולית וחוסר סובלנות כלפי אלו שנדבקו שלא באשמתם ולא בידיעתם.
חוסר ההבנה וחוסר הסובלנות יכולים לפרק גם את החברה העמידה ביותר. אל לנו לעמוד מנגד מול תופעות אלו. אני מאחל לכל בית ישראל בריאות שלמה וטובה. שנוכל ביחד להתגבר כחברה על האתגר הנוכחי.
ד"ר דרור דיקר הוא מנהל מחלקה פנימית ד' בבית החולים השרון מרכז רבין, וממונה על הטיפול בחולי הקורונה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו