זה תקופה ארוכה, עוד לפני הקורונה, נתונה ישראל במעין תרדמת, תוצאה ישירה של המבוי הסתום בפוליטיקה. אלא שהעולם הגדול, ובוודאי המרחב שסביב לנו, ממשיך בשלו, ומותיר את ישראל בעמדה של צופה מן הצד מול התפתחויות דרמטיות העתידות להשליך בעתיד גם עלינו.
שתיים מהן קשורות זו בזו. האחת היא חתימת הסכם שלום בין ממשל טראמפ לבין הטליבאן באפגניסטן, והשנייה היא הסתבכותה של טורקיה במלחמה בסוריה, עד כדי התנגשות צבאית בין חיילים טורקים לבין אנשי צבאו של בשאר אל־אסד, וגם איראנים ואנשי חיזבאללה.
הקשר בין הדברים ברור. שתי ההתפתחויות מסוכנות מבחינת איראן, ועלולות לאיים על מעמדה בתנאי שיימצא מי שיידע לקשור את החוטים ולהוביל מהלך בינלאומי ואזורי נגדה.
הסכם השלום בין וושינגטון לטליבאן, שאמור לסיים שנים ארוכות של לחימה מדממת ונוכחות אמריקנית רציפה באפגניסטן, הוא הישג חשוב של ממשל טראמפ. האמריקנים כידוע לא פלשו למדינה זו כדי לשלוט בה, אלא כדי לנטרל את האיום שהציבה לביטחון העולם. ממשלת הטליבאן באותן שנים סייעה כידוע לאל־קאעידה להוציא לפועל את פיגועי הטרור של 11 בספטמבר 2001.
שני עשורים לאחר מכן, מניף ארגון הטליבאן דגל לבן. הוא מוכן לסגת ממדיניות הטרור שלו ואף מביע תקווה לשיתוף פעולה עם ארה"ב. זה קורה לא מעט בזכות נחישות אמריקנית ויכולת עמידה כשהלחימה גבתה קורבנות, וגם נוכח התרבות הקולות בציבור שקראו לנסיגה ואף לבריחה מאפגניסטן בטרם הושלמה המשימה.
המפסידה הגדולה מכך היא איראן: הטליבאן רואה במשטר האייתוללות אויב אידיאולוגי ודתי מסוכן וקשה. כשתשוב אפגניסטן לעמוד על רגליה, היא עשויה להפוך לחוליה חשובה בחזית המאבק הסוגרת על איראן. עוד זירת עימות לא נוחה לאיראן התלקחה בשבועות האחרונים בצפון סוריה. מרחב זה נותר המובלעת האחרונה שבה החזיקו המורדים בשלטונו של אסד, לא מעט הודות לסיוע שהעניקה להם טורקיה.
לפני כשנתיים הושגו בין טורקיה, איראן ורוסיה הבנות שלהן גם ארה"ב נתנה את ידה, ולפיהן צפון סוריה יהפוך לאזור מוגן שבו ייאסר על צבאו של אסד לפעול. אלא שבמזרח התיכון הסכמים נועדו כידוע רק לחלשים, וחזקים אינם נוהגים לכבד אותם. אסד ובעלי בריתו, בלא ספק בעידודה של מוסקבה, תקפו אפוא את המורדים באזור זה, ואף הרגו עשרות חיילים טורקים.
ארדואן סירב הפעם לעבור לסדר היום, והטיל את צבאו לקרב בתוככי השטח הסורי. המהלך הטורקי חשף את מה שכולנו כבר יודעים זה זמן: צבאו של בשאר מותש ונעדר כוח, ומשום כך תלוי לחלוטין בסיוע איראני, המכוון זו הפעם נגד טורקיה. ולצד זאת, גם למוסקבה מגבלות כוח, ועובדה שגם הפעם היא מיהרה לנסות להשיג הסכם שיפסיק את האש בטרם תסכן זו את כל הישגיה בסוריה.
אלו רק שתיים משורה של התפתחויות משמעותיות באזור, דוגמת המתח הגואה בין מצרים לאתיופיה, שתי בעלות ברית חשובות של ישראל, בשאלה של מי הנילוס, או ההסלמה במלחמת האזרחים בלוב, העשויה להשליך על הביטחון והיציבות באגן הים התיכון. על ישראל לשוב ולמלא תפקיד פעיל ויוזם בהובלת מהלכים אזוריים ובינלאומיים נוכח הסערות הפוקדות את האזור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו