העבר מוכיח: ממשלות מיעוט לא מחזיקות מעמד

ממשלת מיעוט כשמה כן היא - ממשלה שאין לה רוב בכנסת, אלא מתבססת על סיעות שאינן חלק מהממשלה אבל תומכות בה מבחוץ ולא נותנות יד להפלתה.

בעבר ממשלות מיעוט בארץ היו בלתי יציבות, משום שהיו חשופות להצעות אי־אמון של סיעות האופוזיציה. ברגע שהאופוזיציה הצליחה לגייס רוב בכנסת, היא היתה יכולה להפיל את הממשלה. בפועל, רק פעם אחת נפלה ממשלה בישראל בהצבעת אי־אמון (ב־1990 ב"תרגיל המסריח" שיזם שמעון פרס והביא להפלתה של ממשלת שמיר).

ב־1996 תוקן החוק ונקבע כי יידרש אי־אמון קונסטרוקטיבי, כך שסיעות אופוזיציה המבקשות להפיל את הממשלה יצטרכו לגייס רוב של 61 ח"כים, ולפרט את הרכבה של הממשלה החלופית. כיום זו משימה יותר מסובכת, משום שגם אם ממשלה בראשות בני גנץ תהיה ממשלת מיעוט של 40 ח"כים, שתתבסס על תמיכה מבחוץ של הרשימה המשותפת (15 ח"כים) וישראל ביתנו (7), לאופוזיציה יהיה קשה מאד להפיל אותה, כי היא נהנית מתמיכה של 58 ח"כים בלבד, ועל מנת להפיל את הממשלה היא זקוקה ל־3 ח"כים נוספים לפחות.

כמה פעמים מאז הקמת המדינה היו בה ממשלות מיעוט, אולם הן לא הוקמו כממשלות מיעוט אלא נוצרו משום שבסיס התמיכה בממשלה כורסם. ממשלת המיעוט שהחזיקה מעמד זמן רב יחסית היתה הממשלה ה־25 בראשות יצחק רבין.

עקבות פרישת סיעת ש"ס מהקואליציה, נתמכה הממשלה במשך כשנה וחצי (מספטבמר 1993 עד 22 בינואר 1995) ע"י 56 ח"כים בלבד. הממשלה הצליחה לתפקד הודות לתמיכתן מבחוץ של המפלגות הערביות חד"ש ומד"ע. ההישענות על תמיכת המפלגות הערביות עוררה ביקורת ציבורית, והיא התפזרה בעקבות רצח רבין ז"ל.

גם הממשלה ה־26 בראשות שמעון פרס שהוקמה אחרי רצח רבין, היתה ממשלת מיעוט שהתבססה על 59 ח"כים (נציגי סיעות העבודה, מרצ ועוד). היו כמה ממשלות נוספות שתפקדו כממשלות מיעוט תקופה קצרה, כמו הממשלה ה־30 בראשות אריאל שרון, שנהנתה מתמיכה מבחוץ של סיעות השמאל לאחר פרישת שינוי מהממשלה, ועד להצטרפות של מפלגת העבודה לקואליציה.

אם להתבסס על ניסיון העבר, קשה לראות כיצד ממשלת מיעוט בראשות בני גנץ תצליח להחזיק מעמד. יהיה לה קשה מאוד לתפקד ולקבל החלטות ולקדם חקיקה בכנסת, כשמולה תתייצב אופוזיציה של 58 ח"כים, אבל מצד שני יהיה גם קשה מאוד להביע בה אי אמון, כי נתניהו יתקשה לגייס תמיכה של שלושה ח"כים נוספים, אלא אם כן יצליח לשכנע כמה עריקים להצטרף אליו.

גם בחו"ל ישנן כמה מדינות שמונהגות ע"י ממשלת מיעוט שנשענת על תמיכה מבחוץ. ד"ר עופר קניג, עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מציין כי בשבדיה מכהנת כיום ממשלת מיעוט המבוססת על קואליציה בין הסוציאל־דמוקרטים לבין הירוקים. לשתי המפלגות החברות בקואליציה יש רק 116 מתוך 349 המושבים בפרלמנט (33%). הממשלה נתמכת מבחוץ על ידי שתי מפלגות מרכז, ויחד איתן יש לה רוב בפרלמנט.

באירלנד כיהנה עד לא מזמן ממשלת מיעוט שהתבססה על מפלגה אחת (הגדולה בפרלמנט) ותשעה עצמאים, ועל תמיכה חיצונית של מפלגה נוספת (השנייה בגודלה). הממשלה קמה לאחר בחירות 2016, שהפיקו תוצאות לא החלטיות. לאחר שיחות של כמעט חודשיים הגיעו שתי המפלגות הגדולות - יריבות מושבעות - להסכם, שבמסגרתו המפלגה השנייה תתמוך בממשלה מבחוץ בתמורה לכמה הבנות והישגים. בממשלה תומכים באופן מלא 59 חברים בלבד מתוך 158 חברי פרלמנט (37%).