"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

נתניהו, הושט יד לרשימה המשותפת

,עודכן

העלאת אחוז החסימה, כך אומרים, פעלה כאפקט בומרנג. אם הכוונה היתה להקשות על המפלגות הערביות להיכנס לכנסת, בפועל הן התאחדו לרשימה משותפת ונענו בהתלכדות חסרת תקדים של הציבור הערבי.

אבל לתהליך זה יש השפעה נוספת, שלא רבים מתייחסים אליה: מהצבעה אידיאולוגית למפלגות קטנות, עבר הציבור הערבי לדפוס הצבעה מגזרי ופרגמטי, דומה למדי לזה שמאפיין את המפלגות החרדיות.

זהו שינוי רדיקלי, שיכולות להיות לו השפעות אדירות על ההתנהגות הפוליטית של חברי הכנסת הערבים. גם הם יודעים שההישג המרשים של הרשימה המשותפת לא מאותת בהכרח על דבקות אידיאולוגית של הציבור בעמדות הרשימה, אלא על רצונו העז להשתלב בחיים הפוליטיים למרות התהום האידיאולוגית בין המיעוט הערבי לרוב היהודי־ציוני.

זה לא בשמיים. נציגי המפלגות החרדיות, כידוע, התנגדו במשך עשרות שנים להיות חלק מהממשלה והסתפקו בתפקידים אחרים בקואליציה. רק לאחר פסיקת בית המשפט העליון נאלץ סגן שר הבריאות לקבל עליו מינוי כשר. זה מוכיח דבר אחד: קיימת אפשרות תיאורטית לשילוב כזה או אחר של חברי הכנסת הערבים במגרש הקואליציוני - ולא בהכרח כחלק אינטגרלי מהממשלה. כל כמה שהדבר נשמע אולי תמוה או בלתי מתקבל על הדעת, אפשר אפילו לדמיין שצעד משמעותי בכיוון זה ייעשה דווקא עכשיו, ודווקא עם הליכוד.

עובדה: תוכנית השקעה בהיקף של 15 מיליארד שקלים בתשתיות ביישובים הערביים יצאה לדרך בממשלת נתניהו, שבה היו שותפים נפתלי בנט (המעוניין בסיפוח) ואביגדור ליברמן (שהציע חילופי שטחים). בקמפיין הבחירות חזר נתניהו פעם אחר פעם על כוונתו להמשיך להשקיע משאבים, ובעיקר לתקן או לשנות את חוק קמניץ, המאפשר למדינה לאכוף צווי הריסת בתים. תיקון החוק בשיתוף פעולה עם הרשימה המשותפת יכול להיות בסיס לחיבור פרגמטי, למרות הריחוק האידיאולוגי.

שני הצדדים צריכים לגלות אחריות. איימן עודה יכול להוכיח שהוא לא מחכה עד כלות ליום שבו יושג רוב מובהק לשמאל האידיאולוגי בישראל כדי להפוך את מפלגתו, כמפלגה מגזרית, לשותפה פעילה בתהליכי קבלת ההחלטות. גם לו חבל יהיה לבזבז את ההישג האלקטורלי.

נתניהו יכול לנצל את ההזדמנות כדי לבסס את היציבות של ממשלתו הבאה באמצעות שיתוף פעולה כזה או אחר עם המשותפת, ובדרך זו גם לאותת על רצונו לבנות יחסי אמון ולהוכיח לכל ילד ערבי בישראל שהוא גם ראש ממשלתו. שניהם יהיו חתומים בדרך זו על התחלה צנועה של תהליך הריפוי של אחד ממוקדי המתיחות המרכזיים בחברה הישראלית - מבלי לבגוד באידיאולוגיה שלהם. לא אתפלא אם עודה ממתין לשיחה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר