"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

להחליף את השיטה

,עודכן

אילו החוק לבחירה ישירה של ראש הממשלה היה עדיין קיים, לא היינו מידרדרים לשלוש מערכות בחירות בתוך פחות משנה.
אילו החוק הזה שבוטל ב־2001 היה עדיין בתוקף, מייד בתום ספירת הקולות בבחירות לכנסת ה־20 (באפריל 2019) היינו יודעים בוודאות מי מן השניים, בנימין נתניהו או בני גנץ, הוא ראש הממשלה, היינו מדלגים על שלב ההתייעצויות של הנשיא עם נציגי כל הסיעות, והמועמד שקיבל את מרבית הקולות יכול היה להתחיל מייד במלאכת הקמת הקואליציה.

החוק לבחירה ישירה, שאושר בכנסת ב־1992 על רקע פרשת "התרגיל המסריח" של שמעון פרס ב־1990, וההפגנות הרבות תחת הסיסמה "מושחתים נמאסתם", לא היה נטול ליקויים וחסרונות. ארבעת יוזמי החוק - הח"כים דאז פרופ' אמנון רובינשטיין, פרופ' דוד ליבאי, אוריאל לין ויואש צידון - חוקקו את החוק למרות התנגדות חריפה של ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, ומרבית שרי ממשלתו. אחד הח"כים הבודדים שתמכו אז בחוק ואף הצביעו בעדו בניגוד למשמעת הקואליציונית, היה ח"כ דאז בנימין נתניהו.

החיסרון הגדול של החוק לבחירה ישירה היה שחלק מציבור המצביעים לא הבינו שעל מנת שהמועמד לראשות הממשלה שהם תומכים בו יוכל לפעול בכנסת ולקדם את מדיניותו, הם אינם יכולים להסתפק בתמיכה בו בלבד, אלא עליהם להצביע גם עבור מפלגתו בפתק השני. אזרחים רבים הרשו לעצמם לפצל את הצבעתם, לתמוך במועמד אחד לראשות הממשלה ובמפלגה אחרת לכנסת. בשל כך קיבל הליכוד בבחירות ב־1996 רק 32 מנדטים, לעומת 34 מנדטים שקיבלה מפלגת העבודה. גם ב־1999 התקשה ברק להקים ממשלה, לאחר שמפלגתו, ישראל אחת, קיבלה 26 מנדטים בלבד לעומת 19 של הליכוד.

מידרדרים לסבב הבא

מדי פעם מעלים פוליטיקאים מסיעות שונות הצעה להחזיר לחיים את החוק לבחירה ישירה. אחד התומכים הבולטים ברעיון הוא יו"ר ישראל ביתנו, ח"כ אביגדור ליברמן, אבל אין עדיין רוב בכנסת התומך ברעיון הזה. אולי אם נידרדר חלילה גם לבחירות רביעיות וחמישיות, יתחילו לחשוב על כך ברצינות.

מעניין שאף שהחוק לבחירה ישירה בוטל לפני 19 שנים, וחזרנו לשיטת הבחירות הישנה, נותרו עד היום בחוק יסוד: הממשלה כמה סעיפים שהונהגו בחוק לבחירה ישירה, כגון הצורך להגיש הצעת אי אמון קונסטרוקטיבי כדי להפיל את הממשלה, הגבלת מספר השרים וסגניהם, חובה לפרסם הסכמים קואליציוניים, וזכותם של 40 ח"כים מהאופוזיציה לזמן דיון מיוחד במליאת הכנסת בהשתתפותו של ראש הממשלה.

הכותב פרסם ב־1995 את הספר "בחירה ישירה" בהוצאת ביתן

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

גדעון אלון

הכותב שימש כתב פרלמנטרי במשך כ-30 שנה, רבות מהן מטעם "ישראל היום"

כדאילהכיר