"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הציבור יכריע: יציבות וביטחון או רעידת אדמה כלכלית ומדינית

,עודכן

ביום הבחירות אי אפשר להצטעצע. הכלכלה בישראל, כחלק מהכלכלה העולמית, עומדת בפני שנה של אי־ודאות קשה.

מדובר במגיפת הקורונה ובאפשרות המאיימת של נשיא סוציאליסטי בשם ברני סנדרס בארה"ב. אם תקום ממשלת מיעוט בראשות בני גנץ, בתמיכת הרשימה הערבית המשותפת, זו תהיה רעידת אדמה - קודם כל ברמה הכלכלית. במצב הנוכחי יש יתרון ברור לבנימין נתניהו, שמעניק תחושת יציבות וביטחון.

לצד זאת, קיים החשש מקריסה מדינית ומקריסה אידיאולוגית לכיוון הפוסט־ציוני. הרשות הפלשתינית והעומד בראשה, אבו מאזן, משקיעים מאמץ בציבוריות הישראלית כדי לפגוע בנתניהו. ראש הממשלה נתניהו הוא היריב הגדול הבלתי צפוי מבחינת הפלשתינים. כך קובע איש זכויות האדם בסאם טוויל. בדרכם המדינית הסחטנית, הפלשתינים יודעים שיוכלו להרחיב את בסיס אחיזתם מערבה לירדן ובתוך ישראל גופא על ידי סילוק נתניהו ועלייתם של בני גנץ וחבריו.

בציבור היהודי, בייחוד בימין, ניכרת בעיה לתפוס כמה הבחירות האלה גורליות. לא כך בקרב הציבור הערבי. שם איימן עודה וחבריו באטרף לגייס את ציבור הבוחרים לצאת לקלפי. זה פקטור חסר תקדים: הכל תלוי בשיעור ההצבעה של הערבים. הישג גדול לרשימה המשותפת פירושו סכנת חוסר הכרעה, שפירושה: ממשלת מיעוט גנץ־ליברמן־לפיד. מערכת המשפט מנטרלת את המערכת הפוליטית שבעבר ידעה להגיע לפשרות ולהסכמות במצבים כאלה.

הציבור יקבע אם תהיה הכרעה בקלפי. מי שרוצה לממש את המשך המדיניות בנושא הפלשתיני, על פי תוכנית טראמפ, ילך ויצביע לליכוד. מי שחושב שדרוש עוד משא ומתן עם אבו מאזן, עוד ויתורים, וכמובן אובדן ההזדמנות להחלת הריבונות בחבלי ארץ אסטרטגיים, יצביע לבני גנץ. יש כאלה המתייחסים למפלגות כאל תנועות רוחניות; במקרה של הימין, הצבעה לטובת בן גביר היא מתן שירות ליריבים פוליטיים בנוסח של אידיוטים שימושיים. מצביעי שמאל איסטניסים שמעדיפים להצביע למען מפלגה ערבית תומכת טרור, עלולים להקטין את סיכויו של בני גנץ להרכיב ממשלה.

ראש הממשלה נתניהו הצליח להתמקם בתוך ניגוד האינטרסים שבין המעגל הערבי הקרוב לבין הפלשתינים. מנהיגי המזרח התיכון היו רוצים לראות בהמשך שלטונו, משום שנתניהו הוא עמוד התווך של היציבות באזור - כאשר הכאוס נדחק לצפון סוריה ולעיראק. הפלשתינים, חמאס ואבו מאזן הם סוכני הכאוס של איראן ושל גורמים אנטי־ישראליים בעולם. לכן הם היו רוצים לצפות במפלת נתניהו.

השמאל שניצב בעורפו של בני גנץ הגיע למצב שכבר אי אפשר לבטוח בו. אינך יודע מה מטרותיו האמיתיות. בתוכו קיימים כוחות שמגויסים לטובת המאבק הפלשתיני ברחבי העולם. החל בנושרי מפלגת העבודה בשירות החוץ לשעבר וכלה בראשי גופים חוץ־ממשלתיים העוסקים בהשחרת פני ישראל בפורומים בינלאומיים. נתניהו הוכיח שהוא ממלא את תפקידו כמצופה ממנהיג לאומי: משקיע ללא לאות באבטחת הביטחון החיצוני מול אויבים, וכלפי פנים ליברלי כפי שלא היה שום מנהיג לפניו. הוא בוודאי הרבה יותר ליברלי ממובילי מערכת המשפט, שמייחלים לסילוקו כדי להשלים בעזרת בני גנץ את השתלטותם על קבלת ההחלטות במדינה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אמנון לורד

בעל טור במגזין

כדאילהכיר