"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

שוויון בנטל: הרווח של שוק העבודה

,עודכן

במסגרת הדיונים והגישושים הקואליציוניים עולה שאלת היסוד של עקרון השוויון בחלוקת הנטל בחברה הישראלית. לאחר עשרות שנים של פוליטיקה פתלתלה ונעדרת יושר ואומץ, אנו עוסקים, ברמה המעשית, בנושא.

זהו סלע היסוד. הכל נובע מכך. עתיד החברה, הכלכלה והמדינה. כאשר מוכנים לוותר על עקרונות יסוד על פני עשרות שנים, בדרך של פשרות, המעטת החשיבות ותירוצים נוספים, חל כרסום ביסודות החברה, וכמובן כל עוד ההתפוררות אינה מתרחשת חיים באשליה שהכל בסדר ושאפשר כך להמשיך. אבל כך אי אפשר להמשיך.

אין שום עיקרון במורשת התרבותית שלנו, שלפיו אלה הלומדים תורה מרצונם החופשי חייבים שלא להגן על האומה ועל חייהם או שלא לעסוק במלאכה. בישראל אי אפשר להפריד בין השירות בצבא ובין הכלכלה והחברה. אם אנו מעמיסים על מגזר העובדים יותר שירות מילואים, אנו מפחיתים מיכולתו לתרום לכלכלה. ואם הלכנו בדרך שלפיה לימוד תורה הוא העילה והסיבה לפטור משירות צבאי, גם אם לא כפינו, הרי לפחות פיתינו ציבור גדול השייך למגזר הדתי לא להצטרף למעגל העבודה.

התוצר השנתי לנפש בישראל עומד על 28 אלף דולרים במחירים שוטפים. נמוך מאוד בהשוואה לממוצע במדינות
ה-OECD, העומד על 35 אלף דולרים. אנו יכולים להגיע לממוצע ב-OECD, ואם נשיג רמה זו נוסיף לתוצר הלאומי, העומד כיום על 929.7 מיליארד שקלים, לא פחות מ-200 מיליארד שקלים. באמצעות תוספת זו אפשר להתמודד עם צורכי החברה ועם צורכי הביטחון בלי להכביד את עול המסים.

המטרה חייבת להיות העצמת המשאבים ולא העלאת מסים או קיצוץ בתקציבים. הדרך להשגת יעד זה היא בעיקר באמצעות הגדלת השתתפות האוכלוסייה בכוח העבודה. דבר זה מחייב נחישות והתמדה על פני כמה שנים ומחויבות טוטאלית לעשות את מה שנדרש. ישאל הקורא, היכן ייווצרו מקומות העבודה? התשובה היא שמקומות העבודה ייווצרו במגזר העסקי. למגזר העסקי יש היכולת להעלות את מספר העובדים מעבר לגידול היחסי באוכלוסייה. בעשר השנים החולפות גדלה האוכלוסייה מרמה של 6,748,000 ל-7,956,000 - תוספת של 18%. באותה התקופה גדל מספר העובדים במגזר העסקי מ-1,605,000 ל-2,107,000 (31%), והתוצר העסקי זינק מ-388 מיליארד שקלים ל-671 מיליארד שקלים (53%).

במקום ליצור שתי חברות נפרדות ולטפח אותן ככאלה, עלינו לפעול כדי ליצור חברה אחת, וזאת אפשר לעשות רק על בסיס יישום עקרונות יסוד של שוויון אמת בחלוקה בנטל ובזכויות. העיוות לא ייגדע באבחת חרב אחת, ויש לאפשר הזדמנות אמת לאלה הרוצים לעבוד ולהיטיב את מצבם הכלכלי, גם אם בד בבד ברצונם להמשיך ללמוד תורה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר