שוויון בנטל: הרווח של שוק העבודה

במסגרת הדיונים והגישושים הקואליציוניים עולה שאלת היסוד של עקרון השוויון בחלוקת הנטל בחברה הישראלית. לאחר עשרות שנים של פוליטיקה פתלתלה ונעדרת יושר ואומץ, אנו עוסקים, ברמה המעשית, בנושא.

זהו סלע היסוד. הכל נובע מכך. עתיד החברה, הכלכלה והמדינה. כאשר מוכנים לוותר על עקרונות יסוד על פני עשרות שנים, בדרך של פשרות, המעטת החשיבות ותירוצים נוספים, חל כרסום ביסודות החברה, וכמובן כל עוד ההתפוררות אינה מתרחשת חיים באשליה שהכל בסדר ושאפשר כך להמשיך. אבל כך אי אפשר להמשיך.

אין שום עיקרון במורשת התרבותית שלנו, שלפיו אלה הלומדים תורה מרצונם החופשי חייבים שלא להגן על האומה ועל חייהם או שלא לעסוק במלאכה. בישראל אי אפשר להפריד בין השירות בצבא ובין הכלכלה והחברה. אם אנו מעמיסים על מגזר העובדים יותר שירות מילואים, אנו מפחיתים מיכולתו לתרום לכלכלה. ואם הלכנו בדרך שלפיה לימוד תורה הוא העילה והסיבה לפטור משירות צבאי, גם אם לא כפינו, הרי לפחות פיתינו ציבור גדול השייך למגזר הדתי לא להצטרף למעגל העבודה.

התוצר השנתי לנפש בישראל עומד על 28 אלף דולרים במחירים שוטפים. נמוך מאוד בהשוואה לממוצע במדינות
ה-OECD, העומד על 35 אלף דולרים. אנו יכולים להגיע לממוצע ב-OECD, ואם נשיג רמה זו נוסיף לתוצר הלאומי, העומד כיום על 929.7 מיליארד שקלים, לא פחות מ-200 מיליארד שקלים. באמצעות תוספת זו אפשר להתמודד עם צורכי החברה ועם צורכי הביטחון בלי להכביד את עול המסים.

המטרה חייבת להיות העצמת המשאבים ולא העלאת מסים או קיצוץ בתקציבים. הדרך להשגת יעד זה היא בעיקר באמצעות הגדלת השתתפות האוכלוסייה בכוח העבודה. דבר זה מחייב נחישות והתמדה על פני כמה שנים ומחויבות טוטאלית לעשות את מה שנדרש. ישאל הקורא, היכן ייווצרו מקומות העבודה? התשובה היא שמקומות העבודה ייווצרו במגזר העסקי. למגזר העסקי יש היכולת להעלות את מספר העובדים מעבר לגידול היחסי באוכלוסייה. בעשר השנים החולפות גדלה האוכלוסייה מרמה של 6,748,000 ל-7,956,000 - תוספת של 18%. באותה התקופה גדל מספר העובדים במגזר העסקי מ-1,605,000 ל-2,107,000 (31%), והתוצר העסקי זינק מ-388 מיליארד שקלים ל-671 מיליארד שקלים (53%).

במקום ליצור שתי חברות נפרדות ולטפח אותן ככאלה, עלינו לפעול כדי ליצור חברה אחת, וזאת אפשר לעשות רק על בסיס יישום עקרונות יסוד של שוויון אמת בחלוקה בנטל ובזכויות. העיוות לא ייגדע באבחת חרב אחת, ויש לאפשר הזדמנות אמת לאלה הרוצים לעבוד ולהיטיב את מצבם הכלכלי, גם אם בד בבד ברצונם להמשיך ללמוד תורה.