ישבתי אחרי המשחק ורציתי לשמוע מה יש ליוסי אבוקסיס להגיד. לשמוע מי לדעתו אשם הפעם בכך שחבורת השחקנים שהוא אמור להפוך לקבוצה נראית כמו אסופת פנסיונרים בספורטק. לשמוע איך דרור שמשון עושה לו סבוטאז' או איך חכמון שרק לפנדל גבולי שגמר לו את המשחק, אבל לשווא. הוא הסתפק בהתנצלות רפה לקהל, דיבר (כמובן) על הטעויות של השחקנים וגימגם משהו על שער מוקדם שהרס את התוכניות. ומה עם החלק שלך בוס? שכחתי, אתה אף פעם לא אשם. מה אבוקסיס עשה בשבוע האחרון לפני הדרבי? חוץ מבלאגן כנראה לא הרבה. הוא העלה את הבלם רוצ'לה לשחק כמגן ימני, פתח עם שלישייה במרכז שלא שיחקה כמעט אף פעם יחד העונה (גורדנה, אבוטבול ואלמוג כהן), ובחר להמשיך במערך ה-4-3-3 שלא עובד כבר חודש. בפועל, הוא נתן למכבי את האמצע על מגש של כסף וקיווה שהנס מהדרבי הראשון העונה יחזור, אבל נסים קורים פעם כן ופעם לא. הפעם זה היה נס, רק עם האותיות א' ו-ו' לפני. אחרי ארבעה חודשים ועם מאזן של שמונה ניצחונות, שלוש תוצאות תיקו ושבעה הפסדים (27 נק' מתוך 54 אפשריות) הגיע הזמן להודות שהבעיה הכי עמוקה של הפועל תל אביב היא המאמן. אם לאבוקסיס היה קצת אינטגרטי הוא היה מחזיר את המפתחות לחיים רמון וחוזר לסטאז' אצל גוטמן בנבחרת. אבל זה לא יקרה. מילא זה היה רק המחסור בידע המקצועי ובניסיון, אבל אלו רק השוליים. הבעיה באבוקסיס היא האופי, העובדה שהוא אף פעם לא יודה בטעות וימשיך להישען על חסידיו התועים ביציע ובתקשורת כדי לשמור על ג'וב שגדול ממנו בארבע מידות. פעם היינו צוחקים על המכביסטים שהם תקועים עם אבי נמני, שמטיל על כולם צל ולא נותן לעסק לצמוח. עכשיו זה קורה בחודורוב. איפה גולדהאר כשצריך אותו- עכשיו הגחל הלוהט הזה עובר לידיים של הבעלים רמון, שיצטרך להראות אם יש לו אופי כדי לשלוח את אבוקסיס הביתה או שהוא מעדיף להפוך את העונה הזאת לכישלון נוסף שיירשם על שמו.
