"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

המועמד הראוי שמלחיץ את הדמוקרטים

,עודכן

לפני כשנה הגיע ארצה ראש העירייה של העיר הרביעית בגודלה באינדיאנה. הוא סייר בארץ יחד עם ראשי עיריות מערים בינוניות אחרות בארצות הברית, כחלק מסיורים שגרתיים שמתקיימים בארץ. אף אחד לא באמת שם לב אליו. גם בתוך החבורה הוא בוודאי לא היה הבכיר ביותר, גבר בשנות ה־30 לחייו עם פנים נעריות.

הצעיר הזה הוא היום אחד מקבוצה מצומצמת של אנשים שעשויים בסוף השנה הקרובה להפוך לנשיא ארצות הברית, ולעמוד בראש העולם החופשי. פיט בוטיג'ג' שובר כמעט כל מוסכמה בדרך למועמדות הדמוקרטית לנשיאות. הוא צעיר, צעיר מאוד - בן 38 בלבד - הוא מעולם לא החזיק בתפקיד פוליטי בכיר, לא היה מושל, לא סנאטור, ואפילו לא חבר קונגרס. רק ראש עיר לא גדולה מאוד, במונחים אמריקניים. הוא הגיע מאינדיאנה, מדינה שלא ידועה בהצמחת מועמדים לנשיאות, והוא נשוי לגבר. הוא המועמד הדמוקרטי הראשון לנשיאות מחוץ לארון.

בימים האחרונים החלה להתעורר סערה חדשה סביב בוטיג'ג', כזו שמזכירה מאוד את מה שעובר בשנים האחרונות שר המשפטים אמיר אוחנה. ברשתות החברתיות, ופה ושם גם בתקשורת הממוסדת, נשמעים קולות הטוענים שהמועמד "לא גיי מספיק". לטענתם, הוא בחר לצאת מהארון "כשזה כבר היה קל", כאשר נישואים גאים כבר היו חוקיים בכמה מדינות בארצות הברית. אינני מתיימרת לדבר בשם קהילה שאיני שייכת אליה, אך כל הסיפור נראה מגוחך. מה בעצם זה אומר "לא להיות גיי מספיק", ואיך זה מחליש את התאמתו להנהגה?

פיט הוא מועמד טוב. בשתי המדינות שכבר קיימו פריימריז, איווה וניו המפשייר, הוא הציג תוצאות מרשימות ביותר שהפתיעו רבים; באיווה הגיע למקום הראשון ובניו המפשייר למקום השני. הוא לא קיצוני כמו ברני סנדרס ואליזבת' וורן, ולא נטול קסם אישי ויכולת להלהיב כמו ג'ו ביידן, שעצרות הבחירות שלו הפכו משמימות. אפילו בהקשר הישראלי הוא מועמד לא רע בכלל. לאחר ביקורו בארץ, הוא הודיע שישאיר את השגרירות בירושלים אם ייבחר. את הצהרתו בעניין התניית הסיוע לישראל - הוא משך.

אך יותר מכל דבר אחר, יש לו סיכוי לנצח. בוודאי בבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית, ויכול להיות שגם את הנשיא טראמפ. הוא צעיר ורענן, מתון ונעים, כזה שלא יבריח מצביעים עם דעות הנוטות למרכז - ואולי אף יצליח, בעזרת עברו כקצין בצבא, שירות באפגניסטן (שלמענו לקח הפסקה של שבעה חודשים מתפקידו כראש עיר) והרקע הנוצרי שלו, למשוך מצביעים רפובליקנים שמאסו בנשיא הנוכחי. אולי זו בעצם הבעיה של יריביו במפלגה הדמוקרטית. אולי, כמו שאומרים במחוזותינו, הם מ-פ-ח-דים ממנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אופיר דיין

אופיר דיין היא חוקרת ב־INSS ומחברת הספר "אינתיפאדה על ההדסון"

כדאילהכיר