ההצלחה של חדרה - סיפור הכדורגל שלנו

1. לדבר על הדיירות הצפויות בפלייאוף העליון זו הזיה לא קטנה. מכבי ת"א ומכבי חיפה, שלא מזכירות בשום פנים ואופן את ימיהן הגדולים באמת, הן ליגה בפני עצמה - מעל בית"ר והפועל ב"ש למשל, שלא לדבר על פער תהומי ממקומות 6-5, שעליהם נאבקות הפועל ת"א, חדרה והפועל חיפה, אלא אם נתניה תגיע מאחור.

מהשלוש/ארבע האלה דווקא חדרה היא היציבה והמרשימה ביותר, וראויה להיות שם. ההצלחה שלה מאז עלתה ליגה היא לא פחות ממסחררת, אבל יותר מאשר זה מלמד על חדרה זה מספר את סיפור הכדורגל פה בשנים האחרונות. צוללים קדימה.
הפועל ת"א השיגה אתמול ניצחון תשיעי ב־23 משחקים. שנים זה לא קרה.

במונחים שלה מדובר ברנסנס, וקלינגר הוא המכביסט הכי אדום שדרך פה EVER, כמעט כמו הסוויץ' של ערן זהבי לצד השני. הסטירה שחטף מהפועל חיפה לפני שבועיים היתה גרועה לא פחות מהחמישייה בסמי עופר, כי שתיהן באותה ליגה, וסילבס בא וקרע את הסרט שבו חיו בחודורוב חודש שלם. הפנדל של אלטמן בלם את תהליך ההזדקנות של קלינגר, וקירב את הפועל לחלום חייה בגלגול הזה – מקום 6-5.

2. ראיתי אתמול את אייל סגל עומד ביציע כמו תמיד, ואם ככה נראה בעל בית נוטש כנראה שה"תחזיקו אותי" לפחות עושה את שלו. לרעננה יש קארמה של יורדת ליגה. הם פתחו במלחמת חורמה נגד ה־VAR, אתמול אפילו המאמן והעוזר שלו קיבלו כרטיס צהוב, ואחרי שהובילו, חטפו כרטיס אדום והפסידו בזמן פציעות, יש מצב שהחיסון לקורונה יגיע לפני חבל ההצלה של רעננה.

3. המועדון הגדול בארץ, רגל וסל, ויתר מזמן על מאמן ישראלי ראשי. בכדורסל זו כבר שנה רביעית, ובכדורגל זה כמעט עשור. במכבי ת"א חושבים שכדי להיות הכי טובים צריך לקחת מרחק מאח שלו ושאר הסחבקים. אפשר להתווכח כמה הקבוצה של איביץ' מצטלמת טוב, אבל למרות המרחק הקטן אופטית מחיפה, זה נראה שהיא משייטת לאליפות הבאה שלה בנינוחות, עם כל כך הרבה אפשרויות ופתרונות.

על הנטל (אלירן עטר) היא ויתרה, יונתן כהן הוא טיפה יותר טוב מכולם, טננבאום שוער נהדר וכל השאר רובוטים מיומנים שמחכים להזדמנות, כמו למשל ג'ראלדש, שהיה חלק משבירת הלחץ שעשתה הפועל חיפה, קיבל מאצילי וטאץ' דאון. רק ה־VAR עצר אותו.

איביץ' עמד על הקו, לא רגוע, חושש משברירות היתרון, עד שנשדד ברגע האחרון על ידי נס זמיר. סוף־סוף ראיתי את איביץ' צוחק. צחוק מריר.