דריכות, לא פאניקה: הצעדים הקיצוניים נדרשים

ההיערכות הלאומית של משרד הבריאות כנגד התפשטות המגיפה של נגיף הקורונה היא זהירה ונכונה. נכון לעכשיו, נראה שהמשרד אמנם נוקט אמצעי זהירות חריגים, אבל הוא עושה זאת ללא פאניקה והיסטריה מיותרות, ולפחות עד עכשיו גם המידע שמוסר משרד הבריאות לציבור נתפס כאמין, עניין קריטי במצב של חשש ממגיפה שאין לה עד עכשיו שום ריפוי ושום חיסון.

המשרד נקט בשבוע האחרון צעדים קיצוניים וחריגים מאוד, שלא נראו בישראל עשרות שנים, כולל חידוש הצו המשפטי המאפשר אשפוז בכפייה בבית חולים למי שמסרבים להתאשפז בבידוד לאחר שחזרו מסין ויש להם סימנים מחשידים של המחלה. הוראת כפייה כזו כבר מומשה, מי היה מאמין, בבית החולים הגדול בארץ שיבא בתל השומר.

כמו כן, הנהיג המשרד חובה חוקית למי שחזרו מסין להישאר בבית בהסגר או בבידוד למשך שבועיים, ואף דובר על האפשרות להפעיל את המשטרה במקרה שישראלים יפרו את ההוראה.

ואולם, האזהרות, האיומים ואמצעי הכפייה של משרד הבריאות מסתמכים לא רק על הוראות חוק קיצוניות שכופות טיפול ובידוד על אזרחי המדינה, אלא בעיקר על סולידריות חברתית של הציבור הישראלי, ודאגה משותפת שהיא פרי חינוך, ערכים ומוסר, לבריאות של כל אחד לעצמו ולמשפחתו, אבל גם של כל אחד לחברה ולמדינה שלנו.

במסגרת זו, משרד הבריאות מקווה שהישראלים שמגיעים מסין ישמרו על הוראות המשרד ויבודדו את עצמם בבית במשך שבועיים, וזאת לא רק כדי לשמור על עצמם ועל משפחתם אלא על כלל הציבור.

נכון גם שהסולידריות הזו נשמעת כאילו היא אנכרוניסטית ומנותקת מהמציאות החברתית והפוליטית בארץ, אבל למעשה אין זה כך, מאחר שחלק משירותי בריאות הציבור נשענים ממש מבחינה רפואית וטיפולית על האחריות החברתית הזו, שמגינה כפרטים וכחברה על הבריאות והחיים של כולם.

כך, למשל, חיסונים נגד מחלות מידבקות כמו שפעת וחצבת - ואפילו חיסון נגד נגיף הקורונה, אם יפותח בעתיד - מגינים תמיד לא רק על המטופלים שמקבלים בעצמם לגופם את החיסון, אלא מקנים גם במקביל הגנה חברתית ציבורית לכלל האוכלוסייה.

הסולידריות הזו היא קריטית בהגנה מפני מגיפות, והיא כבר השתבשה בארץ כאשר נחשפו יותר ויותר קבוצות של ישראלים שסירבו לחסן את ילדיהם מפני החצבת, וכאשר התגלו מחדלים קשים במשרד הבריאות בהגנה מפני התפרצות המגיפה הקשה בארץ עד לפני כמה חודשים.

הכשלים החמורים של משרד הבריאות בהסברה לציבור (ולציבור הרופאים והאחים בפרט) על חשיבות החיסונים נגד חצבת ושפעת עונתית, עלולים עכשיו להתגלות שוב כשהמשרד מצפה מהישראלים ומייחל שהם יגלו סולידריות חברתית במילוי ההנחיות כדי למגר את הקורונה.

במשרד הבריאות מעריכים שזה כנראה רק עניין של זמן עד שיתגלה חולה ישראלי עם הנגיף, אבל גם אם יתגלה חולה כזה בישראל עדיין לא יהיה מדובר, חלילה, בהתפרצות של המגיפה בארץ. אז כמובן המשרד יהיה חייב לנקוט צעדים משמעותיים יותר כדי לנסות ולמגר את התפשטות הנגיף, ולהקפיד על בידוד החולים שיימצאו עם הנגיף המסוכן - וכל זאת תוך דיווח מלא ושקוף לציבור.

אלא שהמוכנות של בתי החולים וקופות החולים להתפרצות המגיפה תלויה ומושפעת גם ממצוקה תקציבית ומעומסים קשים ממילא שעליהם מתריעים רופאים, מנהלים וארגוני החולים זה שנים רבות. ואכן, החשש העולמי התורן מפני התפרצות מגיפה קטלנית מעלה שוב את החשיבות הקריטית, הקיומית והאסטרטגית של מערכת בריאות חזקה ויציבה שהציבור נותן בה את אמונו.

מערכת שמעניקה שירות רפואי איכותי וזמין בשגרה, אשר תעשה זאת גם בעיתות חירום. לצורך כך חייבת הממשלה הבאה, כל ממשלה, ליזום ולתקצב תוכנית לאומית ארוכת טווח לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית, אחרי שעשרות שנים לא היתה כל תוכנית כזו.