תר"ש תנופה: חדשנות הרסנית

בגיבוי של שר ביטחון טרי יחסית וללא פיקוח אזרחי של הכנסת הלא מתפקדת, החל רא"ל כוכבי ליישם בשבועות האחרונים את התוכנית הרב־שנתית (תר"ש) החדשה של צה"ל, המכונה "תנופה". השיווק היעיל של התר"ש לכתבים הצבאיים לווה כמקובל בהסברת מהלכי הרמטכ"ל, בהצהרות על אודות הפיכת הצבא ל"חדשני", ל"יעיל", ל"קטלני" ול"מנצח". למראית עין, זה משכנע למדי.

התר"ש, שהיא "מפת הדרכים" לבניין הכוח הכולל של צה"ל לחמש השנים הקרובות, מניחה באופן הגיוני שצה"ל יפעל בשנים הקרובות בסביבה מבצעית המתמלאת בהדרגה בחימוש מונחה ומדויק. הנחה משלימה היא שקצב הלחימה יהיה מהיר יותר, כשהן צה"ל והן יריביו הולכים ומקצרים את פרק הזמן מהרכשת מטרה ועד השמדתה. סביבת הלחימה הזו מצריכה פלטפורמות ממוגנות אקטיבית, מבוססות טכנולוגיה מתקדמת, ומשולבות עם בינה מלאכותית למקסום יכולות מגננה ותקיפה. קישוריות של כלל הפלטפורמות ברשת מוצפנת ומאובטחת אמורה להוות מכפיל כוח, שיבטיח את יכולות צה"ל לאתר, לירות ולהשמיד מטרות אויב ביתר יעילות ומהירות מיריביו.

אך כידוע, השטן מתחבא בפרטים הקטנים, ובמקרה זה, באותיות הקטנות של הרפורמות ותוכניות הרכש. במקום לטפל בבעיות היסוד של זרוע היבשה, מתכנן המטכ"ל פשוט להיפטר מרוב היבשה. הבעיות שעליהן התריע האלוף (מיל') יצחק בריק, דוגמת ציוד מיושן וחסר, משבר כוח אדם, תשתיות פגומות ותרבות פיקוד קלוקלת, אוששו שוב לאחרונה בדו"חות הביקורת שנחשפו בתקשורת על אוגדה 319. רשמית, "תנופה" תמשיך ברכש טנקי מרכבה סימן 4־ברק ונגמ"שי נמ"ר. רכש זה החל בתר"ש גדעון שיזם הרמטכ"ל הקודם איזנקוט, ונועד להחזיר לזרוע את יכולת התמרון המשוריין הכבד. בפועל חותרת התר"ש החדשה למטרה הפוכה שהודגמה בשני אופנים בהפיכתה של חטיבת כפיר לחטיבת חי"ר רגילה.

ראשית, במקום לחתור לבניין כוח רב־חילי מאוזן ביבשה, פועל צה"ל להגדלת היקף החי"ר וביסוס מערך היבשה עליו. שנית, צה"ל מוותר על ההצטיידות במספר רב של טנקי מערכה ונגמ"שים כבדים ההכרחיים ליכולת ניהול הקרב המשולב, הבסיס המוכח והאוניברסלי לניהול מבצעי יבשה. מה שיישאר מכוחות היבשה יופיע בדמות יחידה חדשה, ששווקה בתקשורת כ"עוצבה רב ממדית". למעשה, זוהי לא יותר מחטיבת חי"ר מבוססת נגמ"שים קלים ("איתן") ובעלת יכולות אש (טילים) ואיסוף מודיעין (כטב"מים) מוגברות, האמורה לשרוד בשדה הקרב בזכות מהירות וסיוע אווירי. חטיבות החי"ר המועצמות אמורות לדרוש גם לפטור את צה"ל מהלוגיסטיקה המורכבת המלווה אוגדות משוריינות, ועימן מכלל הבעיות שעליהן התריע בריק. היחידה החדשה, המהווה "מעבדה להוכחת הקונספט", נתמכת ב"חטיבת חדשנות" חדשה האמורה לקדם פתרונות טכנולוגיים למימוש החזון, ועל הדרך פוגעת בסמכויות וביכולות גופי המטה התורתיים והטכנולוגיים המקצועיים.

החלשה זו של הגופים התורתיים והטכנולוגיים המקצועיים, שבכל צבא מקצועי מודרני הם ליבת בניין הכוח, איננה מקרית. אלו הם שומרי הסף המתריעים מפני צעדים נמהרים וכמעט בלתי הפיכים, דוגמת התר"ש הנוכחית. לנוכח מטכ"ל צייתני, שר ביטחון חולף וכנסת וירטואלית, עולה החשש שצה"ל מתקדם בתנופה - להפסד במלחמה הבאה.

ד"ר תמיר ליבל הוא עמית בתר־דוקטורט באוניברסיטת באמברג