היכולת להחיל ריבונות היא תוצאה מובהקת של מפעל ההתיישבות

בעקבות הצגת תוכנית המאה על ידי הנשיא טראמפ הגיעה העת להביע תודה והערכה. תודה לקומץ קטן של בעלי חזון גדול, שבלי תרומתם ההיסטורית התוכנית כלל לא היתה באה לעולם.

כוונתי לרב משה לוינגר ולחנן פורת ז"ל, ליהודה הראל ולחבריהם, שהובילו את ההתיישבות ביהודה, בשומרון וברמת הגולן. תודה לאימהות הצעירות שעזבו בתים במרכז ועברו עם ילדיהן הקטנים לגור בקרוואנים, תוך תשלום מחיר כבד, לעיתים גם בנפש. תודה מקרב לב לעולים מארה"ב, שעזבו את כל טוב אמריקה והקימו עיר לתפארת.

תודה לעולים מארצות חבר העמים, שתרמו תרומה משמעותית לפיתוח העיר אריאל וההתנחלויות במולדת. מי שיער בתום מלחמת ששת הימים, שיבוא יום ויותר מחצי מיליון אזרחים יתגוררו בערים וביישובים במולדת המשוחררת, יטעו כרמים, יבנו בתים, יסללו כבישים, יקימו מוסדות חינוך והשכלה גבוהה לתפארת, ועוד היד נטויה. כל מי שקצת עיני רוח לו, רואה שנבואות הגאולה מתגשמות עין בעין עכשיו.

בספר דברים נכתב "בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים, למספר בני ישראל". אלפי שנים לא הצליחו פרשנים חשובים לפענח את פשר הפסוק העלום. מאז הקמת המדינה המשמעות ברורה. גבולות ישראל נקבעים על פי מספר היהודים שגרים בתוכם. היכולת להחיל את הריבונות ברמת הגולן, ובקרוב גם ביהודה ושומרון, היא תוצאה ישירה ומובהקת של מפעל ההתיישבות האדיר. זאת גם הבינו מובילי החזון הציוני בטרם הוקמה המדינה, עוד דונם ועוד עז והארץ חוזרת לבעליה.

הנשיא טראמפ ואנשיו הכירו, בניגוד למנהיגים אירופאים והשמאל הישראלי, בזכות היהודים למולדתם ההיסטורית ולריבונותם בה, והפנימו שאת הנעשה אין להשיב. יהודים וערבים לא ייאלצו עוד לפנות את בתיהם. עד אשר ייכון שלום - אם ייכון - ארץ ישראל תמשיך להיבנות ולשגשג. יבוא היום והוא קרוב, שפתרון בעיית הדיור יתבצע בין ראש העין לנהר הירדן, ועתידה ירושלים להיבנות עד קרבת דמשק.

לפני שנות דור בירכתי ביישוב שערי תקווה שבכבישי יהודה ושומרון תהיה מערכת רמזורים לווסת את גודש התנועה. השומעים גיחכו אז. היום, מחלפים וכבישים רבי מסלולים מייתרים את הרמזורים הרבים שהוצבו שם.

החלת הריבונות יכול ותתמהמה קמעה, גם ההסתייגות ממדינה פלשתינית בתוכנית מובנת, ולבטח היא לא תקום. קרבת הזמן בין האירוע המדהים ביד ושם עם ראשי מדינות לציון יום השואה הבינלאומי לבין הצהרת הנשיא טראמפ בדבר ריבונות יהודית בארץ ישראל, מבטאת את המעבר הקשה והמייסר בין חשכת הגלות לאור הגאולה. זכינו לחיות בדור האחרון לגלות והראשון לגאולה.

מימים גדולים נאלצים לעיתים לעבור לימי קטנות של בחירות. שתי מערכות הבחירות האחרונות התנהלו סביב הסיסמה "רק לא ביבי". כחול לבן היא קונצרן רב־פנים, שהדבר היחיד שמחבר בין ראשיה ונבחריה הוא קלישאות בסגנון "ישראל מעל הכל", "הולכים קדימה" ושאר גימיקים יחצניים. בכל בוקר אפשר לשמוע מראשי כחול לבן מנגינות שונות ומתחלפות במסגרת התוכנית "כבקשתך". נשף מסכות ונציאני שלא זכור בפוליטיקה הישראלית מקדם.

לאור האירועים הדרמטיים האחרונים נראה שמערכת הבחירות מקבלת תפנית ומתחילה להתמקד בנושאים קיומיים ומהותיים באשר לחזון ולזהות של ההנהגה שמוכשרת להוביל אותו. תפנית שתכבד את האינטליגנציה של הבוחרים, בעיקר בוחרי כחול לבן, שיצטרכו להתמודד עם מהות ולא להסתתר מאוחרי התשובה הפסיכופתולוגית "רק לא ביבי". גם הסקרים, שאין לייחס להם חשיבות מהותית מדי, מתחילים להצביע על שינוי מגמה, בהבנת הציבור את כובד האחריות שבהנהגת המדינה וההתאמה להוביל אותה אל ימים גדולים רבי הוד.