כך הציל הקצין העיראקי את אמי מהפוגרום

מאז היינו ילדים גדלנו על סיפורי ח'ליל קייסי, השכן של אמי רבקה ומשפחתה משכונת אוכבר עלי בבגדד, שהציל אותם מפרעות הפרהוד. ח'ליל היה קצין בצבא העיראקי וככזה הוא ידע מבעוד מועד על הפוגרום המתוכנן ביהודי בגדד בערב חג השבועות של שנת 1941. רבים שכמותו, ששירתו בצבא ובמשטרה העיראקיים, השתתפו בעצמם במעשי הטבח, האונס והביזה ביהודים וברכושם. אחרים, כדברי אמי - "עצמו עיניים" ונתנו להמון לכלות את הזעם שהצטבר בו במהלך שמונה השנים שחלפו מאז החלה התעמולה הנאצית נגד יהודי עיראק.

שעות ספורות לפני שהפוגרום פרץ הגיע ח'ליל בבהילות לבית משפחתה של אמי, סיפר להם על העומד להתרחש והודיע להם: "הלילה תלונו בבית הוריי". בשעות הלילה, כשהפורעים נכנסו לשכונה ופרצו לבתי היהודים, שהתה משפחתה של אמי במקלט שהכין להם קצין הצבא העיראקי בבית הוריו.

בעיצומו של הפוגרום התייסרה סבתי מדאגה לשלום אחיותיה ובתה החורגת, שהיתה כבר אם לילדים וגרה בבית משלה. גם אז חש ח'ליל לעזרה, נתן לה את בגדיה של אמו המוסלמית ויצא איתה לרחובות המסוכנים כדי לשמור עליה בזמן שהיא עברה בין בתי בני משפחתה.

בשנה האחרונה מצאנו ומסגרנו את תמונתו של יחזקאל, אחיה האהוב של אמי. גם אותו ח'ליל ניסה להציל, אחרי שגילה כי יחזקאל נעצר בחשד לפעילות במחתרת הציונית. זה היה כבר בשלהי שנות ה־40, זמן קצר לפני שעיראק שלחה את חייליה להצטרף לצבאות ערב ולהילחם נגד המדינה היהודית שזה עתה קמה.

ח'ליל ניצל את קשריו ושחרר את יחזקאל ממעצר, אבל השעות הארוכות שבהן עונה תחת השמש הלוהטת של בגדד הכריעו אותו ומכת החום שקיבל הסתבכה לדלקת קרום המוח, שממנה נפטר והוא בן 24 בלבד. כשאמי מחבקת את תמונתו, היא נזכרת בח'ליל ושואלת את עצמה מה עלה בגורלו. האם הוא נהרג באחד מאירועי הטרור וההפיכות שהמשיכו לפקוד את עיראק, או שהוא הלך לעולמו כיאה לו במיתת נשיקה ובשיבה טובה.