ככה לא בונים חומה, מזרחית

בשעה שיעל גרמן (נגד סיפוח הבקעה) ויועז הנדל (בעד) - שניהם מכחול לבן - מספקים בתוך ימים אחדים גרסאות הפוכות לחלוטין על תוכניות רשימתם בנוגע לרצועת ההתיישבות המזרחית של ישראל, העיקר מוחמץ: הן הליכוד והן ממשלות העבודה שקדמו לו, הזניחו את הבקעה. קיים פער בלתי נתפס בין הצהרות הגבוהה־גבוהה לאורך השנים בדבר חשיבותו של חבל הארץ הזה לביטחון ישראל ואמירות רבות מספור בנוסח "בכל הסדר שלום בקעת הירדן תהיה חלק ממדינת ישראל", לבין המציאות ההתיישבותית המינימליסטית בשטח.

יישובי בקעת הירדן שנטעו מפא"י ומפלגת העבודה קפאו על שמריהם שנים ארוכות ולא גדלו. חזונם של יגאל אלון ורענן וייץ, הוגי ההתיישבות הזאת, בדבר 50-30 נקודות התיישבות ואוכלוסייה של כ־50 אלף איש, מעולם לא התממש. בעשור האחרון אוכלוסיית הבקעה אמנם הכפילה את עצמה מכ־3,000 נפש לכ־6,000, אבל הן העבודה והן הליכוד לא העניקו להתיישבות בבקעה את הזינוק שיהלום את יומרותיהם המדיניות. העבודה הסתפקה בתפיסת שטחים נרחבים באמצעות חקלאות (כ־100 אלף דונם). היא כלל לא ניסתה ליצור מסת התיישבות קריטית שתמנע בעתיד משא ומתן על הבקעה. הליכוד נכשל בהפיכת מעלה אפרים לבירת הבקעה. במקום עיר שבה חיים עשרות אלפי תושבים, מתגוררים בה כיום 1,400 נפש בלבד. ככה לא בונים חומה, בוודאי לא את חומת הבטחון, ההתיישבות והריבונות המזרחית של מדינת ישראל.

במסגרת הקיפאון המחשבתי הממשלתי, שאינו מאפשר שינוי אסטרטגי של ממש ומשאיר את הבקעה קטנה מבחינה התיישבותית ופגיעה מבחינה מדינית, דוד אלחייני, ראש המועצה בעשור האחרון, עושה נפלאות. אלא שגידול שנתי מכובד של 6 אחוזים לא יחולל שינוי אסטרטגי. ביישובי המועצה האזורית המשתרעת על פני 850 אלף דונם חיים כמה אלפי יהודים בלבד, לעומת 50 אלף ויותר במועצות אזוריות קטנות פי 20 ו־30 דוגמת שומרון או בנימין.

גם כשהדגש מושם על תפיסה מרחבית ותפיסת שטחים, אסור להזניח את המסה ההתיישבותית, אבל ישראל לוקה בכך כבר שנים רבות. תיאורטית, הרי את כל תושבי הבקעה אפשר לשכן בכמה עשרות רבי קומות במרכז הארץ. לכן, מי שחושב שריבונות נוסח נתניהו וטראמפ תעניק לישראל ביטחונות לעתיד הבקעה - טועה. כל עוד לא יוקמו בבקעה גם ערים דוגמת מעלה אדומים או אריאל ועשרות אלפי יהודים יבואו אליה, ישראל תתקשה להבטיח את עתידה. הניסיון להפוך את סוגיית הריבונות בבקעה לנושא פוליטי ולחלק ממערכת הבחירות, מחמיץ אפוא את העיקר ותלוש מהמציאות האמיתית בשטח.