הסקנדלים התקשורתיים והפוליטיים שאליהם נקלע שר החינוך, הרב רפי פרץ, הוכיחו שוב כי מעורבות פעילה של רבנים בפוליטיקה רעה לרבנות וליהדות שהם מייצגים, ורעה גם לפוליטיקה. רבנים אינם בהכרח פוליטיקאים גרועים או טובים יותר מפוליטיקאים בעלי רקע אחר. אבל פוליטיקאים שזוכים בכיסאם בזכות היותם רבנים, כלומר כמייצגים של עולם יהודי ערכי־הלכתי אידיאלי, צפויים יותר לכישלון. הדילמה ברורה: או שיישארו נאמנים לרבנותם ואז יחטאו לתפקידם הפוליטי, או שיהפכו לפוליטיקאים לכל דבר ועניין, ואז קרוב לוודאי שיחללו את שם רבנותם ואמונתם ברבים. זה לא עניין של רוע או טיפשות, אלא של קונפליקט בין תפקידים סותרים.
מעורבותם של רבנים בפוליטיקה הישראלית היא אקסיומה ותיקה. דרך "מועצות גדולי תורה" רשמיות או חצי רשמיות, או השפעה רבנית ציבורית על פוליטיקאים, הם ממליכים "נבחרים", מקימים ומפרקים מפלגות, מאשרים הסכמים קואליציוניים, ולפעמים גם מפילים ממשלות. המעורבות הרבנית המוגברת הזו בפוליטיקה הישראלית רעה, אבל גרוע ממנה הוא התפקיד שממלאים רבנים כפוליטיקאים פעילים.
כדי להצליח, פוליטיקאי נדרש לשחק על המגרש הפוליטי לפי כללי הפורמט. גם בהתנהלותו וגם במובן המהותי עליו להתפשר כל הזמן. פוליטיקאי מוצלח הוא זה שיודע לכרות בריתות, אבל גם להפר אותן בעת הצורך, הוא זה שיודע לתקוף את יריביו ולעיתים את עמיתיו, הוא זה שיודע להציג את המציאות באופן שתואם את האינטרסים שלו, גם אם לא באופן שהוא לגמרי אמת.
רב, פוסק ומנהיג רוחני, הוא היפוכו של הפוליטיקאי. כדי להפוך את עצמו לראוי להנהגה רבנית־רוחנית הוא צריך להיות מופת. בחייו, בהתנהלותו היומיומית, בדרך דיבורו, ביחסיו עם אנשים ובמחויבות שלו להלכה ולערכים ולמידות טובות, הוא צריך להיות דגם לחיקוי לתלמידיו ולהולכים אחריו. בעיניהם ובעיני כלל הציבור, הוא צריך לייצג בדרך הישרה והטהורה ביותר את היהדות ולהיות מחויב לערכיה באופן מלא.
כך גם במישור המהותי. נכון שגם פוליטיקאי דתי שאינו רב מחויב לציות להלכה. אבל בשל המחויבות של רב לפסיקת הלכה, יכולתו להסכין עם פשרות, למשל בסוגיות של דת ומדינה, אפסית. כך, למשל, בשנות ה־50 פוליטיקאים דתיים פנו לרב הראשי יצחק הרצוג בבקשה שיפסוק באשר לאופי השבת בישראל. בתשובתו קבע שמבחינה הלכתית השינוי שהם ביקשו אסור, אבל מאחר שהם פוליטיקאים ולא פוסקי הלכה, הוא בטוח שיפעילו את שיקול דעתם ויגיעו לתוצאה המיטבית, גם אם אינה מתיישבת עם קוצו של יוד בהלכה. תשובתו של הרב הרצוג ממחישה היטב את הקושי המובנה הקיים בתפקידו של רב שהופך לפוליטיקאי. המתח בין הרצוי ההלכתי למצוי הפוליטי עלול לשתק את יכולתו לפעול ולהוביל באופן מיטבי את הציבור שהוא מבקש לייצג.
רבנים לא צריכים להיות ספונים בבית המדרש ולהתנתק מהמציאות. המטען היהודי־ערכי שהם מביאים איתם עשוי לתרום רבות לזירה הציבורית הישראלית. אבל כניסתם לבריכת הבוץ של הפוליטיקה עלולה להטיל רפש עליהם, על דמותם כרבנים ועל היהדות שהם מתיימרים לייצג, והדבר רע להם וליהדות שאת שמה הם נושאים.
ד"ר שוקי פרידמן הוא מנהל מרכז לאום, דת ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו