הנציג של האזרח הפשוט

הפוליטיקה שלנו חותכת:טוב או רע, איתנו או נגדנו, ביביסטים נגד שונאי נתניהו. אין אמצע ואין כמעט צבעים נוספים מעבר לשחור ולבן. כל אחד מהצדדים המובהקים האלה גם יודע היטב להסביר כמה הצד השני חשוך ופאשיסטי או לא נאמן למדינה.

הפוליטיקה שלנו שמה בצד את האפשרות לשיתוף פעולה, לטובת שיסוי והסתה הדדית. והדבר נכון לכל הצדדים באשר הם.
עד שבא מנהיג אחד ואמר - לא. אני לא אסית נגד שום קבוצה. לא נגד הערבים ולא נגד החרדים, לא נגד הדתיים ולא נגד החילונים. הוא הציע מצע שמתמקד בחיים עצמם, ואִתגר את עצמו עם יעדים מוגדרים מראש.

מה הסיכוי של פוליטיקאי כזה, שמראש לא מעוניין להיכנס לשום מחלוקת משמעותית מאלה שמטרידות את החברה הישראלית? מה הסיכויים של פוליטיקאי שלא בונה את עצמו על הסתה? בישראל של היום, מתברר שנמוכים מאוד. כי במקום לקבל אהדה מהקבוצות השונות על העשייה שלו למענן, מה שהעסיק את עם ישראל ובייחוד את התקשורת ביחסה למשה כחלון, היה דווקא מה שהוא חשב שיבנה אותו. לכל קבוצה הפריע שהוא לא במאה אחוז איתה ולא מאמץ באופן מלא את האידיאולוגיה שלה.

הימין זעם עליו שלא התייצב למען יוזמות החקיקה להגבלת בג"ץ או סגירת התאגיד. זה לא ריגש את השמאל, שהיה עסוק בהאשמתו במתווה הגז. הסוציאליסטים קראו לו חסיד השוק החופשי לאחר שפתח שווקים ליבוא, והליברטריאנים ציירו אותו כקומוניסט בעקבות שיתוף הפעולה עם יו"ר ההסתדרות ניסנקורן. אלה גם אלה לא התרשמו מזה שאחרי הכל, הוא שמר על כלכלה יציבה, השקיע בציבור הפשוט ושמר על איזון עדין בין השקעה ממשלתית לשחרור לתחרות חופשית.

אבל דווקא האיבה שכחלון זכה לה מ"הקיצונים מכל הצדדים" - ולא פחות מכך מכל הפסאודו־כלכלנים, שלא מצליחים להסכים ביניהם על מהלך אחד ראוי לשמו - היא זו שמראה שליבו של כחלון היה במקום הנכון.

בימים שבהם ליברמן מרוח על איילון כ"מגן הליברלים" מפני החרדים, שבהם שר החינוך מתבטא נגד הקהילה הגאה, מה שמוביל לתגובה נגד הציונות הדתית כולה, נשאלת השאלה אם תיתכן פוליטיקה אחרת. כחלון עשה טעויות: הוא נמנע מלספק תשובות בעניין הגירעון והוא לא בלם לחלוטין את יוקר המחיה כפי שהתחייב.

אבל הוא עשה קדנציה עם עשרות רפורמות, קטנות וגדולות, לטובת האזרח הפשוט - החל מפתיחת שוק הפנסיה לתחרות וחיסכון לכל ילד, עבור בהעלאת השכר לחיילים, ועד לתוכנית מחיר למשתכן, שהפכה אלפי צעירים שלא חלמו על דירה, לבעלי בית.

אבל מעבר לכך, כחלון ומפלגתו נתנו קול ל"ישראל 1.5" - ישראלים תושבי השכונות החדשות בפריפריה, שגדלו בעוני והצליחו בזכות מאמץ כביר לטפס למעמד ביניים מסודר ומבוסס. תושבי השכונות החדשות באשדוד, בראשון לציון ובנתניה. זהו ציבור ממלכתי ושוחר אחדות, שסולד מהסתה באשר היא. ציבור שמכבד את המסורת ומתנגד לכפייה דתית. ציבור עובד ומשרת, שצמא למנהיגות חברתית, ישרה ומתונה.

משה כחלון היה פה לציבור הזה, וכעת, אחרי פרישתו, רבים ימצאו עצמם חסרי בית פוליטי.

אופיר טובול הוא עורך דין, מייסד תנועת תור הזהב