זה לא נעים לראות מוזיאון סגור

מה מסמל את מעמדם ומצבם הכלכלי של כלי התקשורת במדינות שבהן נוהג חופש העיתונות, אם לא נעילתו של מוסד מיוחד במינו: המוזיאון לעיתונות בוושינגטון. יום אחד לפני סיומה של שנת 2019, נסגר המוזיאון, שנועד להטמיע את ערכה של העיתונות החופשית בלב הציבור. אבל התופעה שממנה סובלים אמצעי התקשורת, המצוקה הכלכלית, חרצה גם את גורלו של הסמל החומרי, המפואר, שנפתח לפני כ־11 שנים, ויותר מ־11 מיליון מבקרים באו בשעריו. הפופולריות של המוזיאון, שניצב לא הרחק ממוסדות תרבות דומים בוושינגטון, בין הבית הלבן לגבעת הקפיטול, לא הספיקה לאחזקתו. המוסד המיוחד הזה נשא שם קולע: ניוזיאום (Newseum).

חלליו הענקיים אירחו לא רק מוצגים ותערוכות, אלא גם שיחות ומפגשים עם כל מי שהיה להם מה לומר על חופש העיתונות, בארה"ב ובעולם. המוצגים היו מרתקים וסמליים: למשל, הדלת שנפרצה בבניין המשרדים ווטרגייט, שדרכה הגיעו הפורצים, בשליחות הבית הלבן, אל מסמכי המפלגה הדמוקרטית, ראשית הפרשה שבעטייה נאלץ להתפטר הנשיא ניקסון. צמד הכתבים האגדי של ה"וושינגטון פוסט", וודוורד וברנסטין, הם שחשפו את המזימה. במוזיאון מוצגים גם "מסמכי הפנטגון" המקוריים, שחוברו במשרד ההגנה והכילו למעשה את סיפור המעורבות הצבאית האומללה של ארה"ב בווייטנאם. חשיפתם על ידי ה"וושינגטון פוסט" וה"ניו יורק טיימס", תרמה להבנת תהליך קבלת ההחלטות הכושל. תמורת דמי כניסה של 25 דולר, סיפרו המוצגים הרבים עוד ועוד פרקים בתולדות העיתונות החופשית באמריקה.

וחופש העיתונות אינו מתקיים ללא עיתונאים הלוחמים למימושו. המוזיאון כלל אגף מיוחד לכבוד העיתונאים והסופרים זוכי "פרס פוליצר", וברוח התקופה עוצב גם אגף המנציח את מאבקם של בעלי עדיפויות מיניות שונות, למען שוויון זכויות. ואיך אפשר לשכוח את התצוגה, אולי המוזרה מכולן, ורוויית הומור, המנציחה את הכלבים הנשיאותיים? הרי גם דיירים אלה של הבית הלבן זוכים לסיקור עיתונאי הולם.

המוזיאון נסגר, אך חופש הביטוי בארה"ב מובטח בתיקון הראשון לחוקה, ככתובת חקוקה בסלע. ואילו בישראל, שבה מוטחים באמצעי התקשורת דברי ביקורת מוצדקים ושגויים, ספק אם מוזיאון דומה היה שורד, לו הוקם. ערכו של חופש העיתונות אצלנו לא נמצא על הגובה אלא בשפל, ובשפל מצויה זה זמן גם אמינותם של כלי התקשורת.

רה"מ נתניהו, הנתון בהליכים משפטיים, כבר "נשפט", למעשה: לא באולם המשפט, אלא על ידי רוב אמצעי התקשורת. בתגובה, הוא לא מחמיץ הזדמנות לספר לציבור שהעיתונות היא פגע רע, ורודפת ככלב ציד. אך האמת היא שחרף העוינות הציבורית כלפי הנדפס והמשודר, בישראל קיים חופש עיתונות. מאידך, טרם הגיע זמנו של טקס הנחת אבן פינה למוזיאון, בן־דמותו של זה שנסגר בוושינגטון.