בשם הפליטים היהודים ממדינות ערב

שגריר רוסיה לשעבר במצרים ערך לי פעם סיור במשכנו הפרטי שבקהיר. תהיתי לעצמי, איך אפשרה בריה"מ הפרולטריונית להחזיק באחוזה רחבת ידיים מפוארת כזו במדינה שזה עתה ביטלה את המלוכה לטובת רפובליקה? השגריר הרוסי סיפק לי את התשובה: השטח והמבנה היו בבעלות משפחת מוסרי היהודית, שגורשה ממצרים. נאצר הלאים את הנכס ומסר אותו לבריה"מ תמורת תשלום סמלי. כך התוודעתי להיקף הרכוש של פזורת יהודי ערב שאני משתייך אליה.

כפי שפורסם לראשונה ב"ישראל היום", בתום עבודה מאומצת וקפדנית, הגיעה מדינת ישראל לאומדן של 150 מיליארד דולר, שווי הרכוש שננטש על ידי היהודים בעולם הערבי. סכום זה לא הותאם לערכו העכשווי, ויש הטוענים שהוא נמוך בהרבה מהסכום האמיתי. מדובר בהון עתק בכל קנה מידה, כך שהשבתו לבעליו היהודים היא משימה קשה ומסובכת. מנגד עומדות התביעות של ארצות ערב ושל הפלשתינים. כמה מהן אבסורדיות: דיקן המחלקה למשפטים באוניברסיטת זמאלק שבמצרים, למשל, תבע בחזרה את הזהב שגנבו היהודים לכאורה ביציאת מצרים, והעריכו בטריליון וחצי דולר. מתברר יש תביעות שאינן מכירות בעקרון ההתיישנות.

לפני התביעה הכספית שישראל עשויה להעלות, יש להתמקד בתודעה הבינלאומית. לא די בכך שהכנסת קיבלה החלטה שהסוגיה תעלה בכל הסדר עם מדינות ערב. הקהילה העולמית צריכה להבין שמדובר בתביעה לגיטימית שאין להתעלם ממנה. על הממשלה, יחד עם הסוכנות היהודית, לפתוח במסע הסברה מתמשך וחובק עולם. מדינת ישראל קלטה את כל יהודי ערב שהגיעו אליה כאזרחים מלאים, סירבה להצמיד להם תווית של "פליט", בניגוד למדינות ערב, שהנציחו את הפליטות הפלשתינית לצורך ניהול הקונפליקט. אך התאזרחות העולים מארצות ערב בישראל לא משנה את העובדה שהם נרדפו במדינות המוצא, גורשו מהן ורכושם הולאם. הפליטות לא נעלמה עם תעודת הזהות הישראלית.

אנו מצווים להביא לעולם את הסיפור במלוא היקפו, ולא באופן ספורדי או מזדמן. יש להנחיל את העובדה שנוסף על מה שקרוי "הפליטים הפלשתינים", יש גם פליטים יהודים ממדינות ערב. לא בכדי החלטת מועצת הביטחון 242, שהיא יסוד תהליך השלום באזורנו, ציינה מפורשות את הצורך בפתרון בעיית הפליטים במזרח התיכון - כל הפליטים, לא רק הפלשתינים.

יהודי ארצות ערב נכללים בקטגוריה זו, וכשנשכיל לפתוח את עיני העולם לכך, לתביעה הישראלית יהיה משקל משמעותי יותר מול תביעות הערבים. ייתכן שממשלות ערב תיבהלנה מהסכומים הגדולים, ותעדפנה חלופה של ויתור הדדי של תביעות הצדדים.

יצחק לבנון היה שגריר ישראל במצרים, וכיום מרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה