"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

MeToo הגיעה לחברה הערבית

,עודכן

בזמן שהחברה היהודית בישראל שקועה במהומת הפוליטיקה, הפריימריז והבחירות השלישיות, סוערת החברה הערבית בעקבות גל מחאה נגד תופעת ההטרדות המיניות. ארגוני נשים ערביים הפועלים בחיפה ובצפון מריצים קמפיינים, בעיקר ברשתות החברתיות, נגד מנהיגים ואישים בולטים בחברה הערבית, ברוח תנועת MeToo העולמית. חלק גדול מתנהל בפייסבוק, וצריך להודות שבתגובות ובשיתופים יש גם לא מעט חיסולי חשבונות אישיים.

אפשר לקרוא שם עדויות וסיפורים המועלים בעילום שמן של הקורבנות, המתארות חוויות קשות של הטרדות ותקיפות, חלקן לפני שנים רבות, מצד גברים חזקים, בעלי תפקידים משפיעים או מנהיגים בגופים ציבוריים ובמערכת הפוליטית. שמם של המסומנים כתוקפים או כמטרידים נחשף: כשהם מגיבים, מפלס הלהבות עולה והסערה סביבם גוברת, וכשהם שומרים על שתיקה הדבר מתפרש כהודאה ומתייג אותם כאשמים וכעברייני מין.

פירותיו של קמפיין כזה ידועים. כמו בעולם - כולל בעולם הערבי - גם בחברה הערבית בישראל, תנועה המבוססת על כוחן של הרשתות ודעת הקהל מרתיעה מטרידים פוטנציאליים וגורמת לגברים בעמדות כוח להפנים נורמות התנהגות ראויות כלפי עמיתות בעבודה או כפופות. כמו כן, קמפיין כזה יכול להעניק לנשים את האומץ לדווח, לדבר ולספר.

זהו הקמפיין הראשון שנעשה בדרך זו בחברה הערבית בישראל, עם הפרטים המזהים המלאים של כל "חשוד", אולם הדבר עשוי גם להיות מסוכן. בסופו של דבר, התכנים שהועלו לפני שרשויות החוק והאכיפה דווחו ובדקו, נשארים ברשתות ובמנועי החיפוש, וייתכן כי שמם הטוב של חפים מפשע הוכתם. בעקבות הקמפיין כבר רוססו כתובות גרפיטי עם שמות "חשודים" ברחובות הערים ובמקומות ציבוריים, וחלק מהגברים התייחסו להאשמות נגדם – אך תגובותיהם כמו נעלמו במהומת הסיפורים והשמועות על מעשיהם.

עם זאת, דומה שהקמפיין נתן מענה לבעיה הקשה של חוסר נכונות מצד נשים רבות להתלונן במשטרה נגד מטרידים, מכיוון שהן חשות שלא יקבלו גיבוי מהסביבה או מהמשטרה. הפרסום וחשיפת השמות הפעילו מכבש לחצים על הגברים לפרסם את גרסתם, להכחיש, להבהיר או להודות ולהתנצל. כך היה לפני כשבוע עם אחד הבכירים בפוליטיקה הערבית בישראל, ראש מפלגה, חוקר בכיר וחבר כנסת לשעבר.

שמותיהן של הנשים ששיתפו בחוויותיהן, כאמור, נשאר חסוי, שמור בארגונים המובילים את הקמפיין. אין ספק שהדבר נועד להגן על הנשים שנחשפו להטרדה מינית, אך מרגע שהדברים פורסמו, דומה שאין מנוס מהגשת תלונה במשטרה. זאת, לא רק כי ראוי שייעשה הצדק עם הקורבנות, אלא גם כי הימנעות מהגשת תלונה מערערת את אמינות העדויות ומחזקת את אמינותו של ה"חשוד".

כך או כך, תנועת MeToo הגיעה לחברה הערבית בישראל, ועצם קיומה הוא מקור העצמה חשוב לנשים הערביות במרחב הפרטי והציבורי כאחד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר