הימין חייב להציג פרוגרמה

אפשר לאהוב או לשנוא את זה, להתחלחל ולהתעוות מזה או להזדהות בתשוקה. אבל המציאות של בחירות מועד־אחד־יותר־מדי מתנקזת לצמד המילים הטעונות שהפכו למרכז הדיון הפוליטי בישראל: "רק נתניהו". ולא, לא מדובר בקריאה לפעולה, לא בדרבון להצבעה ולא בקריאת קרב, אלא בקריאת המצב הנוכחי בגוש הימין הישראלי.

במוצאי הבחירות זה עוד עמד בסימן שאלה. יצירתו של בלוק הימין והכישלון בשבירתו העניקו תשובה חד־משמעית. זה לא פשוט להסביר איך הדבר הזה קרה מלכתחילה, ומה שבעיקר קשה הוא לנבא אם וכיצד הבלוק ישמור על אחדותו בלי נתניהו. מה לנפתלי בנט ולהשקפתו הכלכלית ולש"ס בעלת התפיסה הכמעט סוציאליסטית? מה מקשר בין המתינות המדינית של יהדות התורה לניציות הימנית של הבית היהודי? איפה נפגשים הציונות הדתית וישראל השנייה המשרתות והמסורתיות, עם החרדים המסרבים להתפשר בסוגיות דת ומדינה וממאנים לשאת בנטל הגיוס? מה הדבק המחבר בין גבעת שמואל לבני ברק, או בין אופקים לעפרה? התשובה היא: נתניהו.

כדי להבין עד כמה עוצמתי כוחו הצנטריפוגלי של נתניהו, מספיק להפנות מבט לגוש השמאל. מיום הקמתה של כחול לבן וגם כיום, מבטיחים ראשיה ועיתונאיה שהמרד בליכוד דופק על הדלת. לפיד, יעלון וגנץ פיזרו אינסוף כתבי חידה על ליכודניקים שנפגשים איתם באפילה ומבטיחים שיפעלו להדחת נתניהו. צ'קים פתוחים נרשמו לחרדים, סיפוח הבקעה הוצע לבנט, ואפילו שימוש גזעני וציני נעשה ברשימה המשותפת ככלי משחק שמעולם לא היתה כוונה אמיתית לשתפו. אך בכל ניסיון עמד מולם הגוש והבהיר: רק נתניהו.

ולמען הסר ספק, "רק נתניהו" הוא לא תחליף לתפיסת עולם. אין איש שאינו בר החלפה, ונתניהו הוא בן אנוש מלא חסרונות וטעויות. כמו כל פוליטיקאי, יש מספיק סיבות להתנגד לו, וכמו כל מנהיג - גם הוא נושא תאריך תפוגה. זו הסיבה שקריטי לבקר אותו, שחובה להשמיע את הקולות המבקשים להחליפו מתוך המחנה, בעיקר כשהם נשענים על מידה רבה של היגיון וצדק. אך אם לא יקרה מפנה דרמטי בהתמודדות מול סער על ראשות המפלגה, גם תומכיו המציינים את הישגיו יוצאי הדופן, וגם מבקריו המונים את כישלונותיו, יצטרכו להשלים עם המציאות, שכרגע אין בלתה. שוב, רק נתניהו.

כן, המחנה הלאומי בסוג של מלכוד. מצד אחד, אם גם בבחירות הבאות הסיפור הוא נתניהו, הוא מחויב לדבוק בו. אך מצד שני, ההבדלים הפנים־גושיים צפים ועולים, המניות של ההנהגה העתידית – ארדן, שקד, בנט ואחרים – נשחקות, חלון ההזדמנויות ההיסטורי עשוי להיסגר, ואפילו המשטר האמריקני הידידותי ביותר לישראל עלול להתחלף בעוד שנה. אם הבלוק של הימין לא רוצה למצוא את עצמו מפוצל ושבור ביום שאחרי נתניהו, הוא מוכרח להציג פרוגרמה, לקיים דיון משמעותי על תוכניות ולא רק על זהות המנהיגים, ולייצר את הדבק הרעיוני של בלוק הימין העתידי.