טראמפ והדמוקרטיה האמיתית

אל מסדר המיתוסים השקריים של האינטליגנציה הישראלית מצטרף עכשיו מיתוס חדש: הנשיא דונלד טראמפ הוא דיקטטור או בדרך להיות "דיקטטור נבחר". כך גורס פרופ' שלמה אבינרי. הוא מונה במאמר מסוף השבוע ב"הארץ" כמה סימנים לכך: הראשון והחשוב, לדעתו, הוא דרך התייחסותו להליך ההדחה המתנהל נגדו בקונגרס. טראמפ לא משתף פעולה עם ההליך. האם צריך לחזור על כל אינספור הפעמים, שבהן נשבעו דוברים ידועים של המפלגה הדמוקרטית או של השמאל האמריקני, כי "אנחנו נפיל את הממזר באמצעות הליך הדחה"? (אימפיצ'מנט). זה לא קרה בעקבות שיחת הטלפון המפורסמת עם נשיא אוקראינה זלנסקי. זה התחיל מיום השבעתו של טראמפ. זו היתה אסטרטגיה מבין כמה אפשרויות ששקלו הדמוקרטים כיצד להילחם בטראמפ.

מאז בחירות הביניים לפני יותר משנה, הליך ההדחה עמד כאופציה בפני ננסי פלוסי. חשבו שפרשת השת"פ עם רוסיה בבחירות תביא להדחה, והתבדו. עוד בקושי ידעו אז שיש אדם בשם זלנסקי. לכן התחושה הברורה בקרב רבים בציבור האמריקני, ולא רק בקרב הרפובליקנים, היא שכאשר נטפלים לאירוע כמו שיחת הטלפון עם זלנסקי והופכים את זה להליך הדחה נשיאותי, יש כאן משהו חשוד, ובוודאי לא מעורר אמון. ואמנם, האמריקנים ברובם לא מגלים עניין רב בהליך, שבעבר הביא את החברה האמריקנית להתמוטטות עצבים. האמריקני הממוצע מנתק את עצמו במודע מהאימפיצ'מנט, ובפריימריז של הדמוקרטים עכשיו באיווה הנושא כמעט אינו מוזכר. רואים בזה המשך ניסיון ההתנקשות בתוצאות הבחירות של 2016 באמצעים אחרים.

את טרמאפ אפשר אכן לסווג כמנהיג פופוליסטי. הפופוליזם, כמו הימניות, נחשב על ידי האינטלקטואלים לאנטי־דמוקרטי, שם נרדף לפשיזם. אבל אחרים גורסים, וכנראה בצדק, שהפופוליזם העכשווי - כפי שאנחנו מכירים מארה"ב, מישראל או עכשיו מבריטניה - לא רק שהוא ביטוי דמוקרטי, אלא אולי הוא הדמוקרטיה האמיתית. זאת, מאחר שכבר שנים הדמוקרטיות המערביות הסתאבו והפכו למשטרים מנוהלים על ידי שכבות משפטיות, ביורוקרטיות ואוליגרכיות. טראמפ הוא לא יותר מאדם שמתפרץ עם סכין נוטפת דם למסיבה של מרקיזים מאופרים, אם להשתמש בביטוי ספרותי חביב. כלומר, הוא פורע סדרים. הממסדים והסדרים הישנים כשלו ופעלו נגד האזרח האמריקני הנשכח, ובא טראמפ ושיפר בצורה מדהימה - כן, מדהימה - את חייו. פנסיונר שמקבל פתאום תוספת הכנסה שנתית ששווה יותר ממשכורת חודש, בזכות רפורמת המסים של טראמפ, זה משמעותי יותר מכמה גסויות.

אבל במקרה של טראמפ והליך ההדחה המבוסס על שיחת טלפון אחת, לי משום מה זה מזכיר את הנשיא הקודם. ברק אובאמה. בסיום ביקורו של אובאמה בישראל ב־2013, הוא הכריח את ראש הממשלה נתניהו, תוך שימוש באקדח דיפלומטי לרקה, להתקשר טלפונית בנוכחותו לנשיא טורקיה ארדואן, ולהתנצל על פרשת המרמרה. לטעמי, זה מהלך של סחיטה הרבה יותר בוטה בהשוואה ל"זלנסקי אוהב את התחת שלך". זה המשפט שיזכרו בסוף מכל התרגיל.

יש שני גורמים שהם סימנים מעידים מובהקים לרודנות: שליטה אפקטיבית על אמצעי התקשורת המרכזיים לצורכי תעמולה ושטיפת מוח; ואנטישמיות. לטראמפ יש שליטה מוגבלת על השירותים החשאיים. למרות פוקס, כל תקשורת הזרם המרכזי מנהלת נגדו מסע הכפשה ורצח אופי. הוא פשוט הראשון שמצא שיטה נגד אותה תקשורת, וזאת בניגוד לראש ממשלה במדינה ידידותית, שניסיונותיו לאזן את האיום הזה על הדמוקרטיה עלו לו בשלושה כתבי אישום. טראמפ הוא הנשיא הידידותי ביותר אי פעם לישראל. הוא אוהב יהודים. אין ספק שאם היה חושק בדיקטטורה, הוא היה פונה נגד ישראל וזוכה לאהדת מדינת העומק האמריקנית והשמאל הבינלאומי. טראמפ בולט בכך, שדווקא נגד שתי הדיקטטורות המסוכנות היום בעולם, סין ואיראן, הוא מנהל אסטרטגיה שמשיגה תוצאות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו