דו"ח פיז"ה הוא קריאת השכמה

לאור תוצאות מבחני פיז"ה שפורסמו בשבוע שעבר, אפשר לקבוע בזהירות, שהמדיניות שהוביל שר החינוך הקודם נפתלי בנט, בשנותיו כראש מערכת החינוך - קרסה במבחן התוצאה. זה לא מפריע לימין האידיאולוגי והפוליטי להמשיך לעצום עיניים ולהפיץ תיאוריות קונספירציה.

כך עשה כאן שלשום מאמרו של הלל גרשוני ("המבחן העקום של פיז"ה בישראל", 08.12.2019), שבמקום לנתח את הכישלון, עסק בלגלוג על פוסט שכתבתי, הסוקר את שלוש האידיאולוגיות המרכזיות שהביא בנט למשרד החינוך, ואת תרומתן לכישלון המהדהד. לגישת הימין, צריך לתת לשר להשליט את האידיאולוגיה שלו. ובכן בנט עשה זאת, ובגדול. התוצאה - ירידה דרסטית בציוני תלמידי ישראל, התרחבות מבהילה של הפערים, עד כדי כך שלפי הדו"ח, המעמד הנמוך בישראל מקבל חינוך של עולם שלישי.

כך קיבלנו מערכת חינוך שעוסקת בפנטזיות על בניית בית מקדש במקום באבולוציה, מחייבת לימודים על חוק הלאום במקום שיעורים בקבלת האחר וסובלנות, מערכת חינוך ממלכתית שמתוקצבת פחות מזו הדתית, ותפיסה כלכלית שמשקיעה רק במעמד העליון, ומפטירה תירוץ שההשקעה כבר תחלחל למטה. זה לא יקרה. זה מעולם לא קרה, ודוח פיז"ה הוא קריאת השכמה מצלצלת.

בימין הכלכלי נוהגים להיתלות בכך שמערכת החינוך הישראלית ציבורית ולא פרטית, אבל הקפיטליזם של בנט והימין הוא תפיסת עולם - לא רק מבנה בעלות. תפיסה שמקדשת את התחרות ומפקירה את החלש. זאת הסיבה שמבחני פיז"ה הצביעו על פערים עצומים בין מצטיינים לנכשלים ובין יהודים לערבים, ואף הצביעו על קשר בין הפער בהישגים לבין מעמד כלכלי.

בריחתו של גרשוני לטיעונים על מערכת חינוך "מולאמת" מתעלמת מאחד האינטרסים של ישראל להשתתף במבחנים בינלאומיים מלכתחילה - "מעקב אחר מידת השונות בהישגים ובמיומנויות הנמדדות, ועמידה על הקשר שבין רמת ההישגים הלימודיים לבין הרמה החברתית־תרבותית־כלכלית בישראל" (מתוך דו"ח פיז"ה 2018). מבחני פיז"ה הצליחו לעמוד במדויק על הקשר שבין רמת ההישגים למעמד, כאשר המסקנה מצויה במשפט החשוב ביותר בדו"ח - "פיזור הציונים בישראל הוא הגדול ביותר בקרב המשתתפות ובקרב מדינות ה־OECD".

כמעט כל נתון בדו"ח מצביע על הרחבת פערים וירידה בהישגי התלמידים, ולפער הזה אחראים שר החינוך ומשרד החינוך. בכל מדינה נורמלית, שר שמביא תוצאות כאלה היה מתפטר. רק בישראל השר שנכשל בחינוך מקבל לידיו את המפתחות לביטחון, ותומכיו בימין מפרסמים מאמרים המסבירים שהבעיה היא בכלל "בשמאל".

תמר זנדברג היא חברת כנסת מטעם מרצ ויו"ר סיעת המחנה הדמוקרטי