"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

נזכרו להיזכר בגדולתו של שמיר

,עודכן

שלא בטובתו, חזר לפתע שמו של ראש הממשלה יצחק שמיר לכותרות. נכדתו מיכל החליטה ללחום למען הנצחת שמו באחד מרחובות תל אביב, שבה התגוררו הוא ומשפחתו. סבא יצחק היה ודאי כועס מאוד אילו ידע שמישהי, ועוד נכדתו, נאבקת לשם כך. במאבק זה ניצח ככל הנראה ראש העיר חולדאי. עובדה: עדיין לא אותר רחוב שיישא את שמו.

ייתכן ששמיר היה כועס גם על בנו ועל בתו, יאיר וגלעדה. הסיבה: הם הצליחו להוריד את שמו של אביהם מן הבוידעם של ההיסטוריה, ולא שקטו עד להשלמת הסרט התיעודי "שמיר, בדרכו". כמבוא להקרנת הסרט במרכז למורשת בגין, הפליגו הדוברים בשבחו של המנהיג. וזו היתה כמובן עוד סיבה לזעמו של המנוח, אפילו בטרם הותקנו שלטי "רח' יצחק שמיר".

בסרט דיברו אנשי שם בשבח תכונותיו האישיות של האיש: צניעותו, יושרו האישי, עמידתו על עקרונות, ואף ההבלגה שגזר חד־משמעית על צה"ל, למרות העובדה שטילי אויב נחתו בישראל במלחמת המפרץ הראשונה. כן, הבלגה שפיקד עליה מי שהיה אחד ממפקדי מחתרת לח"י, זכתה לתשבחות. היו אלה מחמאות על התבונה, על הריסון ועל אבחון חכם של המצב האסטרטגי, שמנע מישראל להיגרר למלחמה רבתי.

כשצפיתי בסרט "שמיר, בדרכו", חשבתי ביני לבין עצמי: מדוע תכונותיו הנהדרות של שמיר נחשפות רק עתה, שנים לאחר הסתלקותו? האם לפתע נתגלו עובדות בלתי ידועות? הלוא היבטים אלה של אישיותו לא הוחבאו בשנות פעילותו אף לפני קום המדינה, ובוודאי לאחריה. שנים לאחר פטירתו נשמעו לא פעם התמיהות שהועלו בכנות, אך בעיקר בנימת לעג: "מה הוא בכלל עשה, שמיר זה?" ובצדק הועלו: שמיר לא הצטיין ברטוריקה, אלא בעשייה שקטה.

איך נהגו להמליץ פעם לפרחי שגרירים? "עשית ולא דיווחת - לא עשית". שמיר סתר לחלוטין את הכלל הזה. הוא עשה. לא דיווח. פעם, כאשר ראיינתי אותו, השיב על שאלותיי בפסקנות ובקצרה, כמנהגו. בתום הראיון שאל בחשש: "האם לא דיברתי יותר מדי?". הגבתי לתמיהתו: "אל תדאג, אדוני. אם הארכת, אקצר בעריכה".

מה קרה, אם כך, שמעשיו של שמיר ותכונותיו האישיות הורדו רק לאחרונה מן הבוידעם המאובק? והתופעה הלא־היסטורית הזאת ממש חוזרת על עצמה: גם לשמו של מנחם בגין היתה עדנה. לא נשכחים הגידופים שהוטחו בו לפני הקמת המדינה ולאחריה. ובאחד מיורשיו של רה"מ שמיר, הוא בנימין נתניהו יבדל"א, בו ובמשפחתו, מוטחים גידופים ללא הרף. אלה החלו מייד לאחר תחילת כהונתו הראשונה, וקדמו לשנות חקירותיו האחרונות. האם לאחר 120 יפונה מן הבוידעם, מנוער מאבק, גם השם "בנימין נתניהו"? דומה כי רוב הסיכויים הם שהתהפוכות שסבבו את אישיותם של שמיר ובגין לא ימנעו עוד מהפך, גם משמו של נתניהו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יעקב אחימאיר

עיתונאי במשך כל ימי חייו, שדר רדיו וטלוויזיה בשידור הציבורי. שליח רשות השידור הראשון לוושינגטון ("בתחילת שנת 2020 פוטרתי מתאגיד השידור בלי שנמסר לי הנימוק לכך"). "משלב בטוריי זיכרונות ומסקנות מן העבר. מעולם הרהרתי בשינוי משלח ידי - עיתונות. וזאת אף שלא תמיד איכות העיתונות אצלנו ראויה וחפה מחסרונות".

כדאילהכיר