בעוד כמה ימים שי ניצן יסיים את תפקידו כפרקליט המדינה. במסיבת הפרידה היועץ המשפטי לממשלה, ואולי גם שופטים מכהנים ממכותביו, יברכו אותו ויביעו הוקרה על תרומתו לביצור שלטון החוק. לדעתי, ההפך הוא הנכון. שי ניצן משאיר אחריו ירושה קשה ומורשת מתסכלת, שהביטוי לכך - ירידה דרמטית באמון הציבור במערכת אכיפת החוק ובעיקר בפרקליטות. מאז פרשת לבון המפורסמת, איני זוכר ימים עגומים כל כך, שבהם אזרחים מזהים את מערכת אכיפת החוק כישות פוליטית והאמון בה זהה לזה הניתן למפלגות פוליטיות.
הפרקליט החדש שייבחר יצטרך להשקיע מאמצים עילאיים בחידוש האמון בפרקליטות. למסד את התובנה שבמדינה דמוקרטית גם רדיפת צדק צריכה להיעשות בצדק ולא אגב רמיסת נחקרים ונאשמים, כולל פגיעה אנושה בחזקת החפות ובכבוד האדם.
בעתיד יכתבו תלמידי מחקר סמינריונים על התנהלות המשטרה, הפרקליטות והייעוץ המשפטי לממשלה בתיקי נתניהו. התנהלות שתרמה במידה רבה לכאוס פוליטי ויצרה רושם של ניסיון להביא לחילופי שלטון מבלי צורך בקלפי. הקוריוז האחרון בתיקים הוא זימון עורכי הדין של נתניהו כעדים. קשה כבר להחליט אם מדובר בכוונה רעה או בשלומיאליות. תקוותי שהאפשרות השנייה היא הנכונה. ההוכחה הטובה ביותר לתחושת הרדיפה כלפי נתניהו היא העובדה שבסקרים מסתמן שהליכוד בראשות נתניהו לא מאבד מכוחו, אלא מתחזק. במידה רבה על חשבון ליברמן, שמרוב להטוטים איבד את בוחריו הימניים ונותר עם מקבץ שונאי חרדים ויבואני בשר לא כשר.
הפרסומים על השר אמיר אוחנה ופעילותו בשוק ההון מזכירים לי שידור חוזר כמו בעניין שר המשפטים לשעבר יעקב נאמן ז"ל. כאשר יש שר שמאיים על המערכת המורמת מעם, מתפרסמת כתבה בעיתון, שהופכת לבדיקה, מתקדמת לחקירה ומסתיימת בכתב אישום, שלאחריו יש זיכוי. רק שבזיכוי איש כבר אינו מתעניין. שיטה מתוחכמת לביצוע סיכולים ממוקדים לאישים פוליטיים בעיקר מהימין. היועץ המשפטי יבהיר שהכל בשם החוק, אך הציבור כבר לא משתכנע. התרשמותי היא שבכלי תקשורת, ואולי גם ביחידות מודיעין משטרתיות, כבר ממתינים תחקירים ומידעים נגד כל מי שיעמוד בראש הימין גם אחרי נתניהו.
הדיבורים על ממשלת אחדות מטעם כחול לבן היו פיקציה. מפלגה שהמסר היחיד שלה ושמאחוריו התקבצו מועמדים מארבע כנפות הפוליטיקה, היה "רק לא ביבי". שום מסר מהותי אחר. בנסיבות אלה לא היה שום סיכוי שהם יוכלו לשבת בממשלת אחדות עם נתניהו בראשה, בתחילת כהונתה או בסופה. מסופקני אם בני גנץ בכלל מעוניין לשמש ראש ממשלה, הוא מבין היטב את גודל המשימה והאחריות. קשה להאמין שרק בגלל החשש מיאיר לפיד, גנץ לא גילה מנהיגות מינימלית.
עם כל הצער על הצורך בבחירות חדשות והעלות הכספית הנלווית לכך, חובה לזכור שדמוקרטיה היא מצרך יקר. מאחורי המלל הצדקני והטהרני על כתבי האישום, עומדות להכרעה שתי סוגיות יסודיות ומהותיות. האחת: האם מדינת ישראל היא מדינה יהודית או מדינת כל לאומיה ואזרחיה? האחרת: האם מדינת ישראל היא דמוקרטיה המונהגת על ידי נבחרי הציבור, או מדינת חסות הנשלטת על ידי מיעוט אליטיסטי, בעיני עצמו, שיושב בצומתי המשפט והתקשורת?
למען עתיד המדינה, חובה לקיים בחירות ולהגיע להכרעה. כי ההכרעה נוגעת לנפש האומה ולסדריה הדמוקרטיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו