די לחפש את האישה

"החלטתי לתרום את תרומתי להרגעת הרוחות בבלפור", צייץ פרסומאי אסטרטגי ואיש שמאל־לכאורה־מרכז ידוע, "במסר אישי לשרה נתניהו: גאולה אבן הרבה הרבה יותר יפה ממך". לא מאמינים? חפשו, זה עדיין מתנוסס שם.

חשבתי שלא ייתכן שאדם שמוחה נגד גזענות ואלימות ובעד זכויות אדם, יוציא תוכן פוגעני סקסיסטי כה נמוך. ההמון זרם עם הכותב, מגיב ומשתעשע. הייתי בטוחה שלפחות אחת מכוכבות האייטם תגרום לכותב לקבל שכל ולמחוק, או לפחות אחד הקוראים, אך לא היא.

בשבוע שחל בו יום המאבק באלימות כלפי נשים, זכתה האמירה הזאת לכ־800 לבבות שוטים ואולי כמה אפים סולדים. יש נשים שמותר להגיד עליהן הכל, יש בעלים שכבוד נשותיהם מותר לכל. אלף התבטאויות לא־משכילות של מירי רגב אינן שקולות כנגד האמירה הקלוקלת הזאת, שמבשרת אופנה חדשה בשוק הפוליטי: שיסוי נשות הליכוד זו בזו.

גם בליכוד לא נותרים אדישים נוכח הטרנד המזמין, והראיון שלגדעון סערברשת ב', שבו העז לתקוף את נתניהו ולדרוש את התפטרותו, העניק השראה יוצאת דופן לאנשי "סביבת נתניהו": בהודעה שהוציאו לתקשורת נכתב כי באירוע פעילי הליכוד בהוד השרון, שנערך בראשית השבוע, צעק ההמון אל סער: "במשפחה לא בוגדים, ביבי מלך ישראל". זאת, בתגובה לאמירה כי הוא במקום נתניהו, כבר היה מתפטר, וכי "הליכוד זו משפחה".

היועצים של נתניהו חדים, חכמים וצעירים. מאוד צעירים. אולי לכן הם חשבו שזה חכם לדווח כי ההמון צעק לגדעון סער שבמשפחה לא בוגדים, ושביבי מלך ישראל. הם לא זוכרים איך בערב ההוא, כשהייתי בכיתה ה', המנהיג הנמרץ עם הבלורית המבטיחה פרץ לאולפן החדשות היחיד בישראל, ושיתף את אורי כהן אהרונוב פלוס אומה שלמה פעורת פה בקשריו האינטימיים מחוץ לנישואים.

לגלות בגרות. מחאת נשים // צילום ארכיון: קוקו

אולי אם לפני 27 שנים היועצים היו צופים בטלוויזיה יחד עם סבא שלהם, כמו שאני צפיתי, הם לא היו רוצים לכלול את ביבי ואת המונח בגידה במשפט אחד ("לא טוב שמנהיג המפלגה שאוהבת את ארץ ישראל בוגד באשתו", אמר סבא. "כן", ענה אחי, "אבל בגין בגד בארץ ישראל ולא בגד באשתו").

בערב ההוא, בינואר 1993, נצרבה בתודעתנושרה נתניהוכנבגדת, שזו בעיניי המדרגה הקשה, האומללה והאכזרית ביותר שאישה יכולה להידרש לעמוד בה. נתניהו התנדב להציב בה את אשתו כדי להציל את הקריירה הפוליטית שלו, ובמידה רבה גזר עליה מה שהיא אוכלת עד היום. לא בכוונה, אבל כך יצא. הבעיה היא שכולנו משתפים עם זה פעולה, וצריך להפסיק.

כלומר, היינו צריכיםלהפסיק עם זה מזמן. קל־ציבורית להיות כוכי מרדכי שמשליכה את הבעל הלא פופולרי וממשיכה הלאה, שנוי במחלוקת להיות הילארי, מר ממוות להיות שרה. באופן פרדוקסלי, נציג הימין שהתייצב אז בפני התקשורת תוך שהוא מצהיר על הפרה בוטה של אחת החשובות שבעשרת הדיברות, זכה לקמפיין חסר תקדים שטען שהוא טוב ליהודים, קביעה שהביאה לו ניצחון.

יש משהו מפתה בלבחון את המנהיגים לפי היחס לנשותיהם, החל בחברות שלהם בתיכון, דרך תקופת האוניברסיטה, נשותיהם הראשונות וכן הלאה, אך כרגע עדיף לחדול: ראשית - ישראל במשבר, בואו נתמקד בכישוריהם המדיניים, בניסיונם בתחום הכלכלי והציבורי, בזירה הבינלאומית והביטחונית.

שנית - בשיטה הזאת אנחנו מעמיקים אתהפגיעה בנשים. מנסים לנגח את הגברים, אך עבורם מדובר במכה קלה בכנף. על מזבח השלמות העצמית שלהם מוקרבת האישה שאיתם.

זה כואב לי. מבחינתי, רק מי שיודע לכונן מערכת יחסים ראויה, שווה שאטריח את עצמי לקלפי למענו. ונכון, זה לא שוויוני ולא מתקדם. אך כשמיטב היועצים מתנהגים כמו בכיתה ג', כולנו נדרשים לגלות בגרות. וזה עוד לפני שהגענו לנשות השמאל.