מפגן של חוסר מודעות עצמית
,עודכן
"מנדלבליט הוכיח שהוא מסוגל לעמוד בלחצים ולהיות ענייני", היתה כותרת המשנה שריצדה על המסך בעת שידור מהדורת "אולפן שישי" בערוץ 12. דני קושמרו וחבר הפרשנים (מלבד הצדיק בסדום עמית סגל) תפקדו כלהקת מעודדות של היועמ"ש, שלא לומר העניקו לו סיקור אוהד, בעודם מציירים את נתניהו כדמות דמונית ש"מעולם לא נשמע כה נסער על אף נושא אחר במדינה". אמנון אברמוביץ' קינח באיום לא ממש מרומז כשציין כי "נתניהו זהיר כלפי מערכת המשפט, כי הוא אמור לפגוש אותה בקרוב".
לשיאה הגיעה מסיבת חוסר המודעות העצמית כשעורכי המשדר הזעיקו מווינה את ציפי לבני כדי ש"תשבור שתיקה" ותחלוק עם הצופים את תחושותיה הקשות, לא חלילה כיריבה פוליטית שכינתה את נתניהו "זבל", אלא מתוקף "מומחיותה" כשרת משפטים לשעבר. במהלך הראיון הציג קושמרו ללבני שאלות קשות ונוקבות, דוגמת "את מרגישה שאלו ימים מסוכנים ממש?", "מה החשש שלך?", וכמובן "את חוששת שזה ייגמר באלימות?". לבני לא התעלמה מההרמות להנחתה והסבירה למצביעי נתניהו בטון פדגוגי ופטרוני, שעל אף שהם "עצובים", אסור להם חלילה לצאת לרחובות, אחרת יתרחש "אסון למדינת ישראל". מרגיע לדעת ששרת משפטים לשעבר מתייגת הפגנות מחאה במדינה דמוקרטית כ"אסון".
בעולם מקביל אולפן שישי היה לפחות מנסה לזייף מעטה של ענייניות, וקושמרו היה מנצל את ההזדמנות לדיון על יחסי תקשורת־פוליטיקאים כדי לברר עם לבני מה היה חלקה למשל בקידום חוק "ישראל היום".
לבני, שרת המשפטים בעת קידום החוק, הציגה חוות דעת שהועברה על ידי "ידיעות אחרונות" ואשר תמכה בחוק - בניגוד לעמדת היועמ"ש. לבני אמנם טענה בתוקף כי פעולותיה להעביר את החוק "לא קשורות לאינטרסים של 'ידיעות אחרונות'", אך למגינת לבה זכתה שרת המשפטים לשעבר בכל זאת לשלל כתבות בלתי עוינות בעליל, כולל הופעות תדירות בשערי העיתון. כותרות ופרשנויות דוגמת "לבני בעד הגנה על חושפי שחיתויות", "לבני תנער את הלשכה" או "לבני מצילה את הממשלה", הופיעו ב"ידיעות אחרונות" חדשות לבקרים.
לבני הצביעה בעד החוק, שהוביל לפירוק הממשלה ולבחירות. מיותר כמעט לציין כי אם החוק היה עובר, מיליוני שקלים היו צפויים לעשות דרכם לכיסו של מו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס. עורך העיתון בתקופה שבה קודם חוק "ישראל היום" היה רון ירון - כיום עורך "אולפן שישי". זהו ככל הנראה פתרון התעלומה, להיכן נעלמו השאלות הקשות ללבני בנוגע ליחסיה עם "ידיעות אחרונות".
לא בכדי כנראה השמיטו מנדלבליט וניצן מכתב האישום נגד נתניהו את המונח "סיקור אוהד"; הח"מ באתר "מידה" ובהמשך אלי ציפורי ב"גלובס" וגם אתר "העין השביעית" הוכיחו שסיקור כזה לא היה. בזמן שלבני ופוליטיקאים רבים מהשמאל זוכים לסיקור אוהד בכל מבזק חדשות, ראש ממשלה מהימין מואשם שביקש להפחית ולו במעט מהסיקור העוין כלפיו וכלפי משפחתו. מדובר בכתב אישום חמור, אך לא נגד נתניהו כי אם נגד מערכת משפט מניפולטיבית וסוכני התעמולה בתקשורת הישראלית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנוגלעד צוויק
כתב כלכלי ב"ישראל היום". עיתונאי מאז 2008. עסק במהלך הקריירה בתקשורת בתחומים רבים: תחקירים, מדיני-פוליטי, כלכלי, מגזין וספורט. נולד בתל אביב וגדל בירושלים. בעל תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ומדע המדינה מאוניברסיטת ת"א. כמו כן, למד תסריטאות בביה"ס לקולנוע וטלוויזיה סם שפיגל שבירושלים. "כתבה שזכורה לי במיוחד, היא מהראשונות שכתבתי. זו הייתה שיחת טלפון עם אלי אוחנה מביתן המודיעין בספארי. עבדתי בספארי ובמקביל נבחנתי למקומון של מעריב בשרון. המשימה הייתה לערוך ריאיון עם כדורגלן העבר האגדי ומאמן הפועל כפ"ס דאז. עברתי את המבחן, וכעבור שנה כבר עברתי לעיתון ארצי".
