במערב מסמנים, במזה"ת מתקרבים

בשבוע שעבר התכנסה בלונדון ועידה שבה השתתפו אישים מוכרים מהמדינות מרוקו, לוב, סודאן, מצרים, לבנון, עיראק ומדינות המפרץ. נושא הוועידה - ישראל. בימים כתיקונם ועידה כזו היתה בוודאי הופכת מהר מאוד למושא עניין מרכזי של המוסד, אך אלה זמנים יוצאי דופן. הסיבה: הוועידה לא התכנסה לדון בדרכים להשמיד את מדינת היהודים, אלא איך לשתף פעולה עם ישראל. הנוכחים לא רק הכירו בקיומה של ישראל, אלא טענו שהחרמתה מזיקה לעולם הערבי ואף למאמצי השלום ולכינונה של מדינה פלשתינית.

ובזמן שאתם קוראים שורות אלה, אני מלטשת את נאומי בפני מועצת הסטודנטים באוניברסיטת קולומביה, שתדון הערב, שעון ניו יורק, במשיכת השקעות האוניברסיטה מחברות ישראליות, ואף מחברות שעושות עסקים עם ישראל.

זו המציאות בשנת 2019, ערב 2020. בזמן שמנהיגים ערבים מתכנסים לדון בביטול החרם ובשיתוף פעולה עם ישראל, ועוד ועוד קולות ערביים קוראים ללכת בדרך זו, מועצת הסטודנטים ה"נאורה" של אוניברסיטת קולומביה בניו יורק מתכנסת לדון בהחלת החרם על ישראל. הצביעות בולטת בעיקר משום שהתנועות האנטי־ישראליות שמביאות את הצעת החרם למועצת הסטודנטים טוענות שהן פועלות בהלימה לרצון המנהיגים והאזרחים במדינות ערב, ומוכיחות בעיקר את בורותן לגבי המציאות המזרח־תיכונית החדשה.

ההצעה במועצת הסטודנטים ככל הנראה תעבור, לאחר שנכשלה פעמיים ולמרות מלחמת החורמה שאנחנו מנהלים נגדה, פשוט כי יש אנשים שיושבים אלפי קילומטרים מהמזרח התיכון אך בטוחים שהם יודעים טוב יותר מהאנשים שחיים בו מה צריך לקרות בו. הם בטוחים שאם רק יחרימו את מדינת ישראל, כל בעיות העולם ייפתרו, שהרי מדינת היהודים היא מקור הצרות בעולם.

אז לקבוצת המנהיגים הערבים האמיצה שנפגשה בלונדון יש מסר בשבילם: לא רק שהחרמות לא עובדים, אלא שהם גם מזיקים לכלכלה ולביטחון של שאר מדינות האזור, ולא קידמו את תהליך השלום כהוא זה. מדינות ערב מחרימות את ישראל כבר שנים רבות, והשלום לא נראה באופק. ישראל היא לא רק עובדה בשטח, מדינה ריבונית במזרח התיכון, אלא נכס לאזור כולו. היא מדינה עם כלכלה ודמוקרטיה חזקות, עם מורשת מפוארת ותרומה עצומה בתחומים רבים. זו בדיוק הסיבה שקבוצת המנהיגים הערבים החליטו להקים ועדות, בין השאר בנושאי אמנות ופוליטיקה, על מנת לשתף פעולה גם בשדות אלה.

בזמן שהעולם המערבי מאמץ את דרך החרמות הכושלת, העולם הערבי כבר הבין שהיא לא מובילה לשום מקום חיובי, והמשיך הלאה. בזמן שגורמים מערביים יחרימו את ישראל ויסמנו את מוצריה, מדינות ערביות ישתפו איתה פעולה ויקיימו מסחר. בזמן שגופים מערביים יחרימו את ישראל, המזרח התיכון יצעד לעתיד של שיתוף פעולה, והמערב הוא זה שיישאר מאחור.