"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לקסיקון מקוצר לשטיפת שנאה

,עודכן

בשבוע שעבר פסק בית הדין של האיחוד האירופי שעל מדינות האיחוד לסמן מוצרים שיוצרו ביו"ש וברמת הגולן. ההחלטה הזו ספגה ביקורת בשל היחס המפלה: מעולם לא התקבלה החלטה דומה ביחס לטריטוריות אחרות הנמצאות במחלוקת.

אבל עולה מפסק הדין משהו רחב יותר, הקשור באופן שבו השנאה לישראל גורמת לפעילים ולגופים אנטי־ישראליים לעיוורון ביחס לדברים הטובים שישראל עושה, ואפילו גורמת להם לייחס לדברים אלה פונקציה תעמולתית: כוונה לכסות או להסתיר בעזרתם את הפשעים המדומיינים שלה, ולשטוף באמצעותם את חטאיה. ישראל היא מכון לשטיפת עוולות, והיא עושה זאת כך:

שטיפה ורודה (פינקוושינג): זה מושג שמשמש את שונאי ישראל כדי להסביר שישראל מבליטה את הזכויות הניתנות לקהילת הלהטב"ק או את הסובלנות והאהדה לתרבות להט"בית, למשל במצעדי גאווה ושאר אירועים מקומיים ובינלאומיים לקהילה הגאה - והכל כדי לכסות על פשעי ה"כיבוש".

שטיפה חומה (בראונוושינג): בשיטה זו מסתירה ישראל את כתמיה המוסריים באמצעות מתן ייצוג יתר למיעוטים הלאומיים החיים בה. מעניין, אגב, ששונאי ישראל לא מזהים בעיה של אי־תקינות פוליטית בעצם השימוש בביטוי "חומים" כדי לתאר, ובכן, לא־יהודים בישראל.

שטיפה ירוקה: בשיטה זו ישראל מסתירה את הלכלוך שלה בשתי דרכים: הראשונה, נטיעת עצים והכרזה על שמורות טבע, והשנייה: הבלטת שיעור הצמחונים והטבעונים הגדול בישראל וגן העדן הקולינרי שהיא מציעה לבעלי המצפון הסביבתי.

אנטי־ישראלים חיים בנוח עם המחשבה שכל דבר טוב לא נועד אלא לחפות על הרע, משום שהם מסרבים, או פשוט אינם מסוגלים, להבין את המורכבות. קשה להם לתפוס איך הישראלים, כעם, מצליחים להיות כל כך מחוברים לשורשיהם באדמה הזו, בנגב ובשפלה, בשומרון וביהודה, בגולן ובגליל, בשרון ובבקעה - ומצד שני להאמין בזכויות להט"ב, לדגול בזכויות אזרח גם למיעוט הלאומי, לאהוב את הסביבה ולרצות להגן על החי.

הם כך כל התמכרו למיתוס הדמוניזציה של ישראל ולרעיון שמדינת היהודים היא משטר רשע מעצם מהותו, שהם לא יכולים להסביר אחרת את הטוב שבה. הם בוודאי לא מסוגלים להפנים את העובדה שדווקא בגלל הקשר העמוק לארץ אנו נוטעים עצים ומגינים על שמורות טבע, ודווקא מכיוון שאנחנו מבינים מה זה להיות מיעוט, אנחנו גאים לתת ייצוג למיעוטים.

ואולי כל הפרויקט המילוני הזה נועד בכלל לשטוף את שנאתם היוקדת לישראל? כדאי להם, לשונאינו, להגיע לבקר כאן. שטיפת שמש תפתח להם את העיניים והם יבינו מהי באמת ישראל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אופיר דיין

אופיר דיין היא חוקרת ב־INSS ומחברת הספר "אינתיפאדה על ההדסון"

כדאילהכיר