ים של ויתורים

הזעם הרב של השותפות במאגר ישי על התנהלות המדינה מול קפריסין משחק על התפר שבין דיפלומטיה לכלכלה. צודקות החברות השותפות בישי כי על פי עמדת המדינה, חלקו (הקטן) של מאגר אפרודיטה הקפריסאי גולש גם לתחומי המים הטריטוריאליים של ישראל. במשרד האנרגיה מעריכים כי בתחום ישי הישראלי מצויים 10-7 מיליארד מ"ר של גז טבעי, שעשויים להניב למדינה 5-3 מיליארד שקלים בשני העשורים הקרובים - סכום לא גבוה במונחים של מדינה, אך גם לא כזה שנכון לוותר עליו בקלות. הסיפור הופך פיקנטי וכנראה יצרי אף יותר אם מביאים בחשבון כי אחת החברות שממונות על פיתוח אפרודיטה בקפריסין היא ישראלית - דלק קידוחים.

הקידוח בישי הסתיים כבר ב־2013, אך עד היום ישראל וקפריסין לא הצליחו להגיע להסכמות, וישראל לא דחקה בקפריסין לפנות לבוררות בעניין. בעבר רמז שר האנרגיה יובל שטייניץ כי לצד הרצון לזכות בהכנסות מפיתוח ישי, לישראל יש גם אינטרס אסטרטגי לפיתוח מהיר של אפרודיטה, כי הוא מקדם את הקמת הצינור לאירופה וגם את היצוא למצרים. מדובר גם בהכנסות למדינה - "זה לא משהו שאנחנו מזלזלים בו", אמר השר.

ההודעה האחרונה של השותפות באפרודיטה על פריצת דרך עם ממשלת קפריסין, ללא אזכור חלקה של ישראל, עלולה להיות אינדיקציה לכך שבניגוד להצהרותיו הלוחמניות של שטייניץ ("המדינה לא תוותר על חלקה"), ממשלת ישראל החליטה לוותר לקפריסאים על הכסף, ואולי גם על היוקרה.